(נו) יום שלם.
דהיינו מעת לעת, שאז הוי כבוש כמבושל ושוב לא מהני מליחה וצלייה1. ואף ע"ג דשיעור כבישה בציר הוא כדי שיתנו על האור וירתיח, כדלעיל סימן ס"ט סי"ח2, ולקמן סימן ק"ה3. היינו לענין שמבליע בכולו, אבל מכל מקום הוא יוצא על ידי מליחה אם לא נכבש יום שלם, דאז הוי כמבושל ממש, שאפילו כבוש במים הוי כמבושל בשיעור זה כדלעיל רס"י ס"ט4, ושם סט"ו5, ובסימן ק"ה6 ובכמה דוכתי (ש"ך7, מנחת יעקב8).
והט"ז9 חולק על זה וסבירא ליה דאין לחלק בין כבוש לכבוש מסברא בעלמא, וכשם שכבוש אפילו במים מעת לעת הוה כמבושל גמור כך אם הוא כבוש בציר כשיעור שיתנו על האש וירתיח הוי כמבושל גמור, וכ"מ בש"ע סי' ס"ט סי"ח10 (וגם הש"ך11 הניח בצ"ע).
וכתב הב"ח הא דאסרינן בשיעור כבישה (למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה), היינו דוקא כשאין מקום לציר לזוב (כגון המולח בגיגית ע"ג עצים ונפלה חתיכה חציה לציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית, דאין בזה משום מולח בכלי שאינו מנוקב, ש"ך12), אבל אם יש לציר מקום לזוב, אפילו נשרה בציר יום שלם מותר על ידי שידיחנה ויחזור וימלחנה.
והש"ך13 כתב דמיירי דוקא כשיש לציר מקום לזוב14, אבל אם אין לציר מקום לזוב אפילו בפחות משיעור כבישה15 נאסר (אפילו אין בו משום מולח בכלי שאינו מנוקב, וכדלעיל16) מה שבתוך הציר, ואין לו תקנה על ידי הדחה ומליחה שנית כיון שנשרה בציר.
והפרי חדש17 כתב דבכלי שאינו מנוקב הוי שיעור כבישה כדי שיתנו על האור וירתיח, כדלעיל סי' ס"ט סי"ח18, אבל בכלי מנוקב לא נאסר בפחות מעת לעת. וגם זה אינו מן הדין, דמעיקר הדין אין כבוש אלא בכלי שאינו מנוקב, אבל בכלי מנוקב לא שייך כבישה אף אם שהה יום או יומיים (דאגב דאזיל הדם דרך הנקבים לא בלע):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור