(סו) בציר.
רוצה לומר בכלי מנוקב, דמהני לה מליחה אחר כך, אם הוא בשר שלא שהה שיעור מליחה עדיין, דאגב דיפלוט דם דידיה כו'. וע"ד שנתבאר לעיל1, דדוקא בכלי שאינו מנוקב עצמו המקום דחוק וחיישינן שמא פירש ממקום למקום כדלעיל סי' ס"ט2, משא"כ כשמונח על הבשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב, דאין חתיכה אחת דחוקה כל כך על גבי חבירתה, כדלעיל שם3 בשם איסור והיתר הארוך4 (ש"ך5):
דציר זה אינו אסור אלא משום דם, ודם שמלחו אינו אלא מדרבנן6. אבל ציר נבלה וטרפה הוא מדאורייתא, ולכן אם ספק אם נמלח בשר שחוטה עם נבילה או טריפה אזלינן לחומרא. וציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן, כדלקמן סי' פ"ג7 (איסור והיתר הארוך8, ש"ך9):
כי המים מבטלין כח הציר כדלעיל סי' ס"ט ס"ח10, ודוקא שהיה בהם רוב מים, ואפילו ספק רוב, אבל מים מועטין לא מהני כמ"ש שם (ש"ך11). וכן הדין אם נפל בשר שנמלח למים שנתאדמו מפני שהדיחו בהם בשר אפילו אין בהם ס' נגד הדם (תורת חטאת12), מפני שהמים מבטלין כח המלח.
ואע"ג דקיי"ל13 דאם הטמא לח וצלול אפילו הוא תפל בולע ממנו המליח שאצלו ואינו מבטלו, היינו דוקא כשהאיסור בעין, אבל הכא הרי הוא מעורב במים (מנחת יעקב14, מהר"י ווייל15):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור