(כ) בלא קליפה.
ובגמרא2 מסקינן גבי מלח איסור והיתר, דג טהור שמלחו עם דג טמא אסור, ואין צריך לומר טמא מליח וטהור תפל, אבל טהור מליח וטמא תפל שרי, ויתבאר לקמן ס"ג. ומשם למדו הפוסקים3 לכאן, דחד טעמא הוא, דכל שהוא מליח פולט ומבליע בחבירו, ואינו מחממו כל כך עד שיהא מפליט ממנו.
ואפילו נוגעים זה בזה מותר מטעם זה לסברא הראשונה דלקמן ס"ג. ולא עוד אלא שגם היש מי שאוסר שם בנוגעים מודה הכא, דהתם חיישינן שמא נפלט ממנו מעט שמנונית וחוזר ובולע אפילו בעוד שהוא טרוד לפלוט כדלעיל, משא"כ הכא דאין האיסור אלא משום דם ודמא משריק שריק ואינו בולע איידי דטריד כו'4. ומיהו היינו דוקא כשלא פלטו הדגים כל צירן שעדיין טרודים לפלוט ציר, אבל אם פלטו הדגים כל צירן ועכשיו מלחן עם עופות תפלים אסורים להיש מי שאוסר שם, אם נוגעים זה בזה5. ושם6 יתבאר דדעת רמ"א7 להחמיר שלא בהפסד מרובה, ודעת רש"ל8 להקל לגמרי כסברא הראשונה (פרי חדש9):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור