סימן טו

סימן טו

אותיות שנכתבו מקצתן על הטלאי¹

לאהבתו פניתי את לבי לעיין רבא במילתי' דאלבישייהו יקירא.

והנה בענין השאלה הראשונה דשאילנא קדמוי, ע"ד ס"ת שיש בה טלאים וכתובים בה אותיות מקצתם על הטלאי ומקצתם על הקלף, האם יש להכשיר בדיעבד ולסמוך על הט"ז (סי' ר"פ ס"ק ד) בפירוש מהרי"ק² דמכשיר גם בזה, משום שנדבק קודם הכתיבה והדבק טוב הוא כאילו נעשה ספר אחד.

הנה על הראשונים אנו מצטערים, על דברי מהרי"ק עצמו, להכשיר לכתוב בטלאי כל עיקר אפילו אותיות שלימות, כי כל דבריו בתשובה ההיא, אחר המחילה מכ"ת לא נתבררו ולא נתלבנו. וכבר כתב הב"ח (בתשו' לסי' קל"א³) (וגם הש"ך שם ס"ק ז העתיקו מכלל דהכי סבירא ליה) דהעיקר כדברי האוסרים.

ועם היות כי מי אנכי לפני הר הגדול כו', ואולם האוסר הוא מהרי"ל כמבואר שם בתשובה, והוא היה גדול ממנו, כמו ששמעתי מפי הגאון אחמו"ר זללה"ה נבג"מ שהפליג בשבח מעלת מהרי"ל על מהרי"ק. וגם מהרי"ק עצמו לא כתב כן אלא לקיים המנהג שנהגו בימים ההם, ודיינו אם נסמוך על דבריו בדיעבד להכשיר באותיות שלימות, ולא כשנכתבו מקצתם על הטלאי ומקצתם על הקלף, שזה לא עלה גם על דעת מהרי"ק מעולם.

כי הנה עיקר יסודו (בשרש קכ"ב) מהא דאיתא במסכת סופרים פ"ב⁴ אין דובקין בדבק ואין כותבין על המטלית כו' ורבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר אמר דובקין בדבק וכותבין על המטלית כו', ופי' הוא ז"ל דבהא פליגי דת"ק דאמר אין דובקין בדבק היינו היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו, נמצא שאין כתב אלא על ידי הדבק, ואע"ג ששפתי היריעה נוגעין זו בזו ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מכל מקום בעינן שהאות תהי' מוקפת גויל (ולהב"י בא"ח סי' ל"ב, וכן פסק שם בשו"ע⁵ להלכה, דהיכא שנכתב כתיקונו ונקרע אחר כך אין צריך להיות מוקף גויל, מכל מקום צריך להיות שלא תשתנה צורת האות על ידי שתיחלק לשתים, וכ"כ הרא"ש⁶ והטור רס"י ר"פ⁷ בהדיא, ולא ידעתי מה ראה מהרי"ק בשנותו את טעמו מטעם הרא"ש והטור, וגם ממה שכתב ולענ"ד נראה לחלק כו', נראה כאילו חידש דבר מדעתו ובאמת כבר היה לעולמים ברא"ש וטור שקדמוהו) כו'. וכן אין כותבין על המטלית, כלומר פסול אחר, דלא דמי לרישא כלל, דברישא איירי שהאות הוא על הקלף של הס"ת עצמו, והכא מיירי שכותב על גבי המטלית עצמו, כגון שנקרע וחסר הקלף והדביק וטח עליו מטלית מבחוץ למלאת החסרון כו', וכן משמע הלשון דקאמר ואין כותבין על המטלית, משמע שכותב על המטלית עצמו כו'. וכי תימא מכל מקום יקשה מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר דמכשיר לכתוב על גבי המטלית עצמו, דהא פשיטא דבס"ת בעינן שיהא כתוב על הספר, ואפילו דיפתרא פסול (מגילה ד' י"ז ודי"ט ע"ב), וכל שכן על גבי המטלית. יש לומר דכיון דפסול דמטלית לא שמעינן אלא משום דאיקרי ספר כו', אם כן פשיטא דהיינו טעמא דרבי שמעון בן אלעזר, דמשום האי פורתא דאיכתיב על גבי המטלית לא פקע שם ספר מיני' כיון דעיקר הס"ת נכתב על גבי הספר. וראיה ברורה לפע"ד ממ"ש המרדכי בפ"ב דמגילה⁸ בשם ראבי"ה וז"ל (מגילה י"ח ע"ב) לא קשיא הא בכולה הא במקצתה, פירוש כיון דבמקצת כתובה כתיקון כשרה וקרינן ביה בספר עכ"ל, הרי לך דאע"ג דהשמיט אותיות או פסוקים כו', כל שכן וכל שכן הוא כשכתוב על גבי המטלית כו'. ואין לחלק לענין זה בין ס"ת למגילה כו', ואע"ג דמשמע מלשון ראבי"ה דבפ"ב דמגילה דהיכא דחסר בס"ת אותיות או פסוקים דלא מכשרינן לקרות בו לכתחלה כו', פשיטא דהיינו משום דדברים שבכתב כו', עד ואם כן יש להביא ראי' וסמך למנהג, דעד כאן לא קמיפלגי רבנן עליה דרבי שמעון בן אלעזר אלא דוקא שתלה והדביק עליו מטלית וכתב על גביו, אבל היכא שתולה ומדביק עליו קלף הכשר לכתוב עליו ס"ת מודו כו'. ועוד דמההוא דראבי"ה דלעיל יש להביא ראיה למנהג, דמאחר דאיקרי ספר אפילו חסר בו כל הפסוק שלם, אם כן מאיזה טעם יפסול כיוצא בנידון דידן, דפשיטא דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל, וגם פשיטא דלא שייך לומר עליו דברים שבכתב כו', דכיון דקורא מתוך הכתב שעל גבי הטלאי פשיטא דלא הוי קריאה בעל פה, אפילו היינו מחשיבין את הטלאי כתלוש מן הספר תורה עכ"ל מהרי"ק ז"ל בתשובתו.

והעתקתי כל דבריו בקצרה למען ירוץ הקורא במכתבי זה מ"ש על זה, ולמען ישכיל ויבין הקושיות הנופלות בדבריו, ומתוכו יבואר שמה שפי' הט"ז בדבריו אי אפשר לאומרו כלל.

ומתחלה חובה עלינו לתרץ את כל הקשה לנו בדברי מהרי"ק עצמו, כי לכאורה הפלא ופלא פליאה רבה ועצומה עליו שהביא ראי' ברורה לדברי רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר מהמרדכי בפ"ב דמגילה, להכשיר בס"ת אפילו כתובה על גבי המטלית, דלא מיפסל בס"ת שחסר בה אותיות או פסוקים אלא משום דדברים שבכתב כו', אם כן מאי טעמייהו דרבנן דאמרי דאין כותבין על גבי המטלית. גם משמע דסבירא ליה דודאי הילכתא כרבנן, מדקאמר ויש להביא ראי' וסמך למנהג דע"כ לא מיפלגי רבנן כו', ולא הביא סמך מדרבי שמעון בן אלעזר עצמו, מכלל דסבירא ליה דלית הלכתא כרבי שמעון בן אלעזר לגבי רבנן דרבים נינהו. ועוד דברישא דמילתא דאין דובקין בדבק ודאי דקיי"ל כרבנן דהיכא דנתחלק גוף האות לשנים דאין דובקין כמ"ש הרא"ש והטור להדיא, ואם כן בסיפא נמי דאין כותבין ע"ג המטלית הילכתא כרבנן לגבי רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר, וקשי' מאי טעמא, וקשיא הילכתא אהילכתא, דלפי הנראה פסק כראבי"ה שבמרדכי דפ"ב דמגילה. ועוד שהרי כתב ועוד דמההיא דראבי"ה יש להביא ראי' אפילו בלא ההיא דמסכת סופרים כו', ולא זכר שאדרבה מההיא דמסכת סופרים הויא תיובתא דראבי"ה. ועוד דגם מרישא דמילתא דמסכת סופרים דודאי קיי"ל כרבנן דאין דובקין בדבק הויא תיובתא דראבי"ה, וכי גרע הך פורתא שאינו מוקף גויל, או אפילו שנחלק צורת האות, משום לא נכתב כלל, ומשום דברים שבכתב כו' נמי אין כאן, דהא הקורא קורא כדרכו בחיבור האותיות יחדו ידובקו על ידי הדבק וקורא האות כצורתו. וכבר תמה כה"ג הט"ז עצמו בסוס"י רע"ט על המרדכי, דאם כן היו בה אותיות מקורעות ומטושטשות בס"ת ליתסר כמו במגילה, והא ודאי ליתא. ועוד שכבר האריכו הראשונים בס"ת שחסר בה אות אחת שהס"ת ודאי פסולה, ואפילו נחלקו האותיות שצריכות להיות גולם אחד ולא נחלקו (עבא"ח סי' קמ"ג), אלא אם קורין בה בצבור דלמ"ד קורין הטעות בע"פ ולמ"ד צריך להוציא ס"ת אחרת, אלא שהב"י בשם רבו מהר"י בי רב מיקל לענין ברכה שלפניה שיוצא במה שבירך על הס"ת הפסול בדיעבד, ובהא שייך שפיר מילתא דראבי"ה [המיקל לקרות הטעות בעל פה], דלענין קריאה אין לאסור בדיעבד אלא משום דברים שבכתב כו', אבל לא לענין פסול הס"ת עצמה, שהיא פסולה ודאי אפילו בלא האי טעמא דדברים שבכתב כו', ואסור לקרות בה לכתחלה לכו"ע, כמו שאסור לקרות בס"ת פסולה, ולא משום שקורא בעל פה, ואם כן איך כתב מהרי"ק שאין עליה שם ס"ת פסולה, והאיסור הוא אינו אלא מצד הקריאה לכתחלה, ואינו אלא משום דברים שבכתב כו', והא ליכא למ"ד לכאורה.

אך כדי ליישב דעת מהרי"ק ולהצילו מהקושיות הגדולות האלה נלפע"ד, דסבירא ליה בדעת ראבי"ה, דהא דפסלו בס"ת שנחלק צורת האות, או אפילו נפסק אחת מהאותיות שצריכות להיות גולם אחד, או שאינו מוקף גויל, היינו משום דכתיב וכתבתם ובעינן כתיבה תמה⁹, אבל חסרון אותיות או פסוקים אינו נפסל מהאי טעמא. וראי' לזה מהמתירין (בא"ח סי' קמ"ג) לקרות בצבור בס"ת פסולה שחסר בה אות אחת, שהביאו ראי' מחומשים שהיה מותר לקרות בהם לולי כבוד הצבור¹⁰ כו', משום דלא מיקרי חסר במילתי', והכי נמי ס"ת שחסר בה אות אחת לא מיקרי חסר במילתי' כו' עיי"ש, וכיון דלא מיקרי חסר במילתי' שפיר קרינן בה כתיבה תמה, ואין הפסול בחסרון אותיות או פסוקים להאוסרי' אלא משום דלא מיקרי ספר, וכמ"ש הרשב"א (הובא בב"י סי' קמ"ג) להוכיח דאסור לקרות בצבור בס"ת שיש בה חסרון אות מההיא דפ"ק דב"ב (טו ע"א) אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר כו'. וע"ז הביא ראי' מהמרדכי דבפ"ב דמגילה דשפיר אקרי ספר, כיון דנכתבה במקצתה כתיקון מכלל דלא סבירא ליה כהרשב"א. אלא דאהא קשי' ליה מהא דמשמע מראבי"ה דס"ת שחסר בה אותיות לא מכשרינן לקרות בה לכתחלה כו', ופי' דמשמע דלא איקרי ספר, ואהא תירץ דלעולם איקרי ספר אלא עיקר הפסול משום הקריאה דדברים שבכתב כו', והיינו בחסרון אותיות שלימות, אבל שאר פסולי ס"ת כגון שנחלק צורת האות או שאינו מוקף גויל או שנפסק אחת מהאותיות שצריכים להיות גולם אחד, בהא אפילו ראבי"ה מודה דהס"ת פסולה, אע"פ דנקראת ספר, מכל מקום הא בעינן כתיבה תמה וליכא, ולכך אע"ג דגבי מגילה תניא (ד' י"ח ע"ב) היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות כשרה, לא גמרינן ס"ת מינה, משום דבעינן כתיבה תמה, ומשום הכי נמי קיי"ל כת"ק דמסכת סופרים ברישא דמילתי' דאין דובקין בדבק, וגם בסיפא דמילתי' דאין כותבין על המטלית משום דלא נקרא ספר קיי"ל כוותי', דלכתחלה ודאי אין כותבין אפילו מקצת ס"ת שלא על הספר, אלא דאם כבר נכתב היה מותר לקרות אם לא משום דדברים שבכתב כו', ולא בא הראבי"ה להכשיר לכתוב לכתחלה אלא לענין הקריאה כמש"ל.

אלא דאהני לן מהרי"ק, דאפילו לרבנן אין צריך שיהא החסרון אות נכתב על אותו ספר שנכתב כל הס"ת, מאחר שהחסרון אות אינו גורע מעלת הס"ת, דמכל מקום נק' ספר אפילו בחסרון אות, והאות עצמו גם הוא נכתב בספר כדין ס"ת, אם כן אינו מעלה ולא מוריד מה שנכתב על הקלף בפני עצמו רק שדבוק בדבק לס"ת. ומשום הכי נמי כתב בראי' אחרונה דאפילו מחזיקין הדבק כתלוש לית לן בה לדעת ראבי"ה, אלא שמכל מקום צריך להיות כתוב בדבק בקלף, משום שצריך לכתוב על ספר לכתחלה.

והנה אחר הדברים והאמת האלה הרואה יראה לעינים שדעת מהרי"ק שאין להקל לכתוב מקצת האות על הטלאי ומקצתו על הקלף, כמו שעלה ע"ד הט"ז, דמכל מקום האותיות שבקלף הס"ת אינם מוקפות גויל [דאפילו להב"י וש"ע א"ח סי' ל"ב¹¹ בעינן קודם הכתיבה עכ"פ שיהא מוקף גויל], ומכל שכן אם נחלק צורת האות או שאינו נעשה גולם אחד לולי הדבק, דבזה לא מטעם ספר אתינן עלה אלא מטעם כתיבה תמה כמו שנתבאר לעיל.

ומ"ש הט"ז דכיון שנעשה הדבק קודם הכתיבה נעשה גוף אחד כו', זה אינו במשמע בדברי מהרי"ק כלל. לא מיבעי' לראי' אחרונה דכתב בהדיא אפילו מחזיקין הדבק כתלוש, אלא אפילו לראיה ראשונה לא שמעינן ליה דהדבק עושה גוף אחד אלא אע"פ שנכתב בקלף בפני עצמו שרי כמו שנתבאר לעיל. וממקומו הוא מוכרע, דהרי אפילו לדברי מהרי"ק לא שמעינן בהדיא לת"ק דמתיר לכתוב על הדבק, אלא דמדרבי שמעון בן אלעזר דמתיר לכתוב על המטלית נשמע לרבנן דעל כרחך לא פליגי אלא במטלית, אבל בדבק בקלף מודו, וכי היכא דלרבי שמעון בן אלעזר לא הוכשר מטלית אלא לכתוב עליו אותיות שלימות, כמו שהוכחתי למעלה, הכי נמי קלף הדבוק לרבנן, דעד כאן לא שמעינן ממהרי"ק אלא דמשוה המדות דקלף הדבוק לרבנן כמו מטלית הדבוק לרבי שמעון בן אלעזר, אבל לומר דעדיף קלף הדבוק לרבנן ממטלית לרבי שמעון בן אלעזר זו לא שמענו. ויפה כתבו הב"ח¹² והש"ך¹³ דלת"ק דאמר אין דובקין היכא דנחלק גוף האות ואע"פ ששפתי היריעה עצמה נוגעות זו בזו, הוא הדין אם נתחבר האות על ידי הטלאי.

ומ"ש הט"ז לחלק בין אם נכתב ואח"כ נקרע שנקרא שם פסול עליו [ואזיל לטעמי' בא"ח סי' ל"ב שהשיג¹⁴ על הב"י, ומסכים למהרי"ק¹⁵], ובין אם נדבק קודם הכתיבה. הנה לדבריו יש לחלק גם כן בלא טלאי, היכא ששפתי היריעה עצמה נוגעין זה בזה, דאם נקרע קודם הכתיבה דמותר לדבק ולכתוב עליו, וכל שכן הוא מטלאי. וכל כה"ג הוה ליה למהרי"ק לפרושי, וגם התנא הוה ליה לפרושי, ואדרבה מסתימת דברי מהרי"ק משמע דאין חילוק. ועוד שהרי הרא"ש¹⁶ כתב בהדיא בהא דסבירא ליה דמותר לדבק בקלף, ולא דמי להא דפליגי במסכת סופרים (פ"ב) ת"ק ורבי שמעון בן אלעזר דלת"ק אין דובקין כו', משום דאין צריך לכתוב על הדבק, משמע בהדיא דסבירא ליה דפליגי בהיכא דצריך לכתוב על הדבק, וסבירא ליה כת"ק דאסר. ולמהרי"ק שמקיים המנהג דמותר אפילו לת"ק, כדי שלא יסתור דברי הרא"ש, בעל כרחך צריך לומר דסבירא ליה דהרא"ש מיירי שכותב מקצת האות על הטלאי, דבהא אפילו מהרי"ק מודה כמו שנתבאר לעיל, אבל להט"ז קשה.

וגם עיקר הסברא של הט"ז דנעשה גוף אחד ע"י הדבק כי טוב הוא, הוא תמוה מאד, דהא קיי"ל במזוזה שכתבה על שני עורות פסולה אפילו תפרן, כדאי' ביו"ד בסי' רפ"ח¹⁷, והוא הדין אם דבקן, דאין דבק מועיל יותר מתפירה כדמוכח ברא"ש וטור עיי"ש. וכן בגט אם כתב על שני עורות ודבקן, כמ"ש בא"ע סי' ק"ל ס"ז בהג"ה. ומ"ש שם בדרכי משה¹⁸ בשם אור זרוע צריך עיון אם יש להכשירו, דמשמע שאינו פסול אלא מספק, היינו דמספקא ליה שמא קיי"ל כמ"ש התוס' במנחות (ד' ל"ב ע"א¹⁹) דאפשר דבמזוזה נמי מהני אם תפרן [ע"ש שכתב דהירושלמי²⁰ מיירי כשלא תפרן. ולפי זה מ"ש בירושלמי דף אחד על שני עורות גם בשאר ספרים אין נכתבים, מיירי נמי כשלא תפרן ולא דיבקן, ובחנם הרעיש המפרש בעל קרבן העדה שם²¹ על מהרי"ק, דיש לומר דנמשך אחר דעת התוס', ועמ"ש לקמן עוד ישוב אחר על דברי מהרי"ק]. אבל אנן קיי"ל דבמזוזה לא מהני תפרן, הוא הדין בגט, שהרי התוס' בגיטין²² ובסוטה²³ ובמנחות²⁴ מדמה להדדי [ומ"ש שם הבית שמואל²⁵ דדיבוק קודם הכתיבה מהני במזוזה כדאיתא בסי' רפ"ח, לא נזכר שם רמז ורמיזה לחלק בהכי. ומ"ש דדיבק שברי שופרות שאני דניכר התוספת, והביא ראי' מדברי התוס' דפ"ב דסוטה (ד' י"ח ע"א), הוא תמוה, דהא התוס' כתבו הטעם מפני שמתחלתן לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספת ולא מהני חיבורו, ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרן יחד, הרי אדרבה מדברי התוס' מוכח דגט דמי לשופר דניכר התוספת מפני שתחלת ברייתן לא היתה כאחת. ובלאו הכי אין סברא לחלק שיהא נעשה כאילו ספר אחד וגוף אחד בין אם נדבק קודם הכתיבה ובין נדבק לאחרי כן, ולומר שהתוספת ניכר אם נדבק לאחרי כן ולא בשנדבק קודם].

ובאמת נראה דהיינו טעמא דמהרי"ל האוסר בתשובת מהרי"ק, דמדמי לדיבק שברי שופרות²⁶, ובחנם הרעיש עליו מהרי"ק²⁷, דפשיטא דדיבק שברי שופרות היינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא, אלא דסבירא ליה למהרי"ל דהכי נמי גבי ס"ת יש לפסול מהאי טעמא דספר אחד אמר רחמנא, וכדפסלינן במזוזה וגט מהאי טעמא, אפילו תפרן או דיבקן. אלא דיש לומר דמהרי"ק נמשך לשיטת התוס' דמנחות ואגודה שהביאו האחרונים, דבמזוזה נמי מהני כשתפרן וכמו שנתבאר לעיל. ומכל מקום הוה ליה לבאר הכל טעמא מאי, מאי שנא דדיבק שברי שופרות פסול משום דשופר אחד אמר רחמנא ומאי שנא במזוזה דמהני תפירה, והוא הדין דיבוק בס"ת נמי דמהני.

גם מה שהקשה עליו דבנסדק השופר פסול, ופירש"י²⁸ משום דשופר אחד אמר רחמנא, ואפילו הכי בנקרעה היריעה באמצעיתה משמע דלכו"ע דובקין בדבק, כהירושלמי שהובא בספר התרומה²⁹, וסמ"ג³⁰ וסמ"ק³¹ סבירא להו נמי הכי, ואם כן לדברי מר קשיין אהדדי עכת"ד. הוא תמוה מאד, דארכבי' אתרי ריכשי, דהא דפירש"י (ר"ה כ"ז סע"א) בנסדק פסול משום דשופר אחד אמר רחמנא פירש התוס'³² והרא"ש³³ לדעתו שנסדק ונשבר לשנים, דאם לא כן שופר אחד הוא, ובאמת כן הוא להדיא בפ"ב דגיטין (ד"כ ע"ב) גבי הרי זה גיטך והנייר שלי, דהיכא דמעורה הגט ומחובר במקצת מיקרי ספר אחד ולא שנים ושלשה ספרים. והתוס' והרא"ש (בר"ה שם) דפירשו דנסדק מצד אחד, הא פירשו הטעם משום דאין שם שופר עליו, ולא משום דשופר אחד אמר רחמנא. ואף גם זאת דוקא בנסדק לגמרי מראשו ועד סופו ולא נשתייר אפילו כל שהוא, ובכה"ג בס"ת ודאי פסולה, ולא מהני תפירה ולא דיבוק, וכדאמרינן [מנחות ל"א] קרע הבבא בתוך ג' כו'. ואפילו להרא"ש³⁴ דמהני דיבוק יותר מתפירה בקרע הבא בתוך ג', יש לומר דסבירא ליה כדעת רמ"א³⁵ דוקא תוך ג' ולא תוך ד', ואפילו להפוסקים דאין חילוק בין ג' לד' או יותר, כמ"ש בנקודת הכסף סימן ר"פ, מכל מקום בנקרעה כולה, ורובה ככולה, אפשר דמודו. ועוד בירושלמי איתא בהדיא דף אחד על שני עורות אף בשאר ספרים אין נכתבים, ולהפוסלים דבק במזוזה וגט מיירי נמי הירושלמי כשדבקן [דאם לא כן ליתני הא יש בתפילין ומזוזת משא"כ בשאר ספרים] ואם כן בנקרעה כולה ודאי לא סבירא ליה להירושלמי דדובקין.

גם ביתר הדברים שהשיג מהרי"ק על מהרי"ל יש להאריך בהם הרבה, ולא עת האסף פה, כי הוא לא איש ריב בנידון דידן, שלא באנו אלא על דברי הט"ז במה שכתב להקל יותר, במה שלא עלה על דעת מהרי"ק מעולם, ועשה בנין חדש וסברא חדשה שעל ידי הדבק נעשה גוף אחד, שכבר הארכנו בזה בראיות ברורות דאינו כן. גם מדברי מהרי"ל בתשובה מוכח ודאי דאינו כן, שהרי מדמה לדיבק שברי שופרות. ואף גם מהרי"ק שהשיב עליו לא פליג עליו בזה. ואדרבה מדכתב על מהרי"ל מאי דאייתי מר מדיבק שברי שופרות לא ידענא מאי קאמר דפשיטא דהתם היינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא כו', משמע בהדיא דדעתו ודאי דהוי ב' וג' ספרים, אלא דבס"ת לא איכפת לן בין אם כתובה בספר אחד או בשנים ושלשה ספרים, והירושלמי דקאמר דספר אחד על שני עורות כו' מיירי כשנקרעה כולה כמו שנתבאר לעיל. והכל הולך אחר החיתום, ובגמר דבריו אדם נתפס, שכתב מהרי"ק בהדיא בראי' האחרונה, ואפילו אם היינו מחזיקין הדבק כתלוש, מכלל דסבירא ליה דלא הוי חיבור גמור, דלא כהט"ז.

ואפשר להליץ בעד מהרי"ק, דהא דלא עלה על דעתו לפסול הס"ת משום ספר אחד אמר רחמנא, משום דבלאו הכי הס"ת עשוייה מיריעות הרבה, והיינו מ"ש בירושלמי הלכה למשה מסיני שיהו תופרין בגידין, ואם כן באה ההלכה להכשיר ב' וג' ספרים, והוא הדין לדבק בקלף באמצע היריעה [ומהרי"ל סבירא ליה דאין למדין מהלכה]. והיינו כשנשאר שם ספר על הקלף הנשאר שהוא כל היריעה כולה, דהיינו בחסרון אותיות שלימות, שאין הפסול אלא משום דבעינן כספר, אבל לכתוב מקצת אותיות על היריעה ומקצת על הטלאי, זה ודאי דלא עלה על דעתו, דאין זו כתיבה תמה, דאינו אומר לדבק טוב הוא.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org