סימן יט
חד וחלק בסכינים המלוטשים1
אל כבוד רב האי גאון תפארת ישראל הרב המאוה"ג החסיד המפורסם בוצינא קדישא נ"י ע"ה פ"ה כש"ת2 מו"ה יעקב3 נ"י
מהיות ידעתי מיעוט ערכי זחלתי ואירא עלות להר קדשו, ומירתתא כולא גופאי ממתניתא ופלפולא דילי', אמנם במקום [חילול] השם כו' הציקתני רוח בטני וחם לבי בקרבי בהעלותי על לבי כי מר הוא רבא דעמי' ויצא לו שם כשמות הגדולים אשר בארץ, והנה הוא שם עלילות דברים על השוחטים אשר התלמדו על הסכינים המלוטשים, אשר קיבלו מרבם ורבם מרבם עד רבותינו הראשונים שהמציאו דבר זה, הם השו"ב המפורסמים דמעזריטש, אשר החזיק על ידם קדוש עליון נשיא אלקים רבשכבה"ג המגיד זצוקללה"ה נבג"מ, ואחריו כל ישרי לב תלמידיו הצדיקים המפורסמים ששתו בצמא את דבריו דא"ח, המה יסדו באמונתם והעמידו שוחטים הרבה והזהירום להזהיר הגדולים על הקטנים לשמור ולעשות ככל אשר הורו המורים.
ועיקר הקפידא בתער המלוטש, כמ"ש רבינו4 הגאון החסיד אור ישראל וקדושו רב אחאי זצוקללה"ה נ"ע, שבתער שאינו מלוטש אי אפשר להיות חד, וקרוב לדרסה אם לא שיהי' חלק. ועתה כבוד אדונינו מעלתו הרמה הפך כחומר חותם וגזר על השו"ב דמדינתינו שלא יעמידו הסכינים על חידודו רק בחלקלקות יקום, ואם כן אין בין מלוטש לשאינו מלוטש כלל, וחששא דדרסא להיכן אזלא. ואם בפיו ובשפתיו כיבד את כ' אחמו"ר זצללה"ה לומר עליו כי לא רבים יחכמו להבין דבריו, הפליג מאד לעשות מדרש לפירושים, במקום שדבריו פשוטים וישרים למוצאי דעת, והוא ז"ל כתב בלשון צח ונקי בכדי להבין כל הקורא בו, ולא בלשון עלגים ידבר ח"ו ולא כמאן דמחוי במחוג.
עוד אחת היא והיתה לבאר, מה שלא רצה רבינו לגלותה במכתבו אשר כתב להמתנגדים דווילנא, והוא שידוע לכל השוחטים המתלמדים על סכינים המלוטשים, שהעיקר להעמידו על אמיתת חידודו, שיהי' החידוד מג[ו]לה בפני עצמו בלא עירוב הצדדים שלפניו, שהצדדים שלפניו מעכבים ההרגשה העצומה בפגימה קלה ודקה מן הדקות, שמחמת עביות הצדדים קשה להרגיש. ולכו נא ונוכחה יאמרו ויבררו שהאמת כן הוא.
וגם אני זכורני כשהייתי בטשערנאביל אצל מורנו הרב הקדוש איש אלקי בישראל גדול שמו מוה"ר מנחם נחום זצללה"ה נ"ע, החזיק על ידי השו"ב המפורסם מו' ליפמאן ז"ל, שנתלמד אצל השו"ב הראשונים דמעזריטש, והעמיד תלמידים הרבה וציוה עליהם שיבואו לפניו בסוף כל שנה להתלמד מחדש, ואמר הטעם שבשביל שהתלמידים לא היו בקיאין ללטוש כמוהו בדקות ונעשו סכיניהם עבים קצת וקשה להרגשה.
גם הלום ראיתי אצל רב אחאי ז"ל נ"ע שבאו שוחטים שלא היו סכיניהם מלוטשים בדקות כל כך, ולא רצו השו"ב דק"ק ליאזנא5 ליתן עדיהן, עד שבאו לפני כבוד אחמו"ר ז"ל נ"ע ואמרו שהסכינים שאינם מלוטשים כל כך קשים להרגשה, ובקושי התיר להם על ידי שינסו אותם אם בקיאים בהרגשת הסכין המלוטש הרבה בדקות, ואמר הטעם שמאחר שמרגישים על הסכין המלוטש בדקות אפילו בפגימה קלה ודקה, לא יטעו על כל פנים אפילו בשאינו מלוטש כל כך בפגימות גדולות המטרפים מן הדין.
ומעתה צא ולמד שעל כל פנים הסכין המלוטש הרבה יפה וברה היא למאד מאד, וזה ידוע ומפורסם, שבאם מחליקין הצדדין הרבה עד שיהא חלק ואינו חד וחריף הרי הוא כמו שאינו מלוטש כל כך, שהצדדים עבים קצת ומקום מושב החידוד הוא גם כן עב קצת. ואיך יתהפך כחומר חותם לומר בזה הוא כשר לכתחלה והסכינים המלוטשים הרבה, אשר הם באמת יפים יותר ויותר לאין קץ, יוציא עליהם שמץ דופי ויחליף וימיר טוב ברע ורע בטוב.
ולא ידענא מה אידן בכת"ר, כי לפי הנשמע גם הוא מתלמידי גדולי הצדיקים המופלגים המפורסמים תלמידי הבעש"ט ז"ל או המגיד ממעזריטש נ"ע, ובפרט ידעתי כי הרב הקדוש מו' נחום נ"ע מטשערניביל אור תורתו היתה זורחת במדינתכם6, וכל הצדיקים החשובים מיכף הוו כייפי לי' והארץ האירה מכבודו וכולי עלמא אבתרי' גרירי, ולמה היתה כזאת לפניו בעת הזאת לבטל דברי קדשו של האר"י ז"ל אחרי מותו, וסמך על משענת קנה רצוץ השו"ב דמתא שלו, אשר הוא שוחט דעלמא ולא בינת אדם, ולא בדעת ידבר תועה על אנשים יראים ושלמים אשר קטנם עבה ממתניו, ובפרט אשר קבלו מרבם ורבם מרבם כו', ואשר הנסיון מוכיח כדבריהם.
ואשר החזיק על ידי מו' הגאון בכרתי ופלתי סי"ח ס"ק ו' מענין הנק' בל"א רויך, ופירש שהוא כשהסכין חריף מאד. נוראות נפלאתי פה קדוש יאמר דבר זה, מה ענין שמיטה אצל הר סיני, דשם מבואר דרויך הוא פגימות קטנות, ומשמע מדבריו דגרע אפילו מדמיא לסאסאה מדלא הוה לי' לכתוב דבר הלכה בפני עצמו והוה ליה להעמיד דבריו על דמיא לסאסאה, ועוד כי מחרי האף הגדול הזה נ' דגרע טפי, ובודאי היינו בסכין שהושחזה ולא הוחלקה, וכמ"ש השו"ע גבי דמיא לסאסאה, ומשכחת לה נמי דגרע מינה. אבל סכינים דידן חלקים הם, שמחליקים אותם בטוב אחר ההשחזה, ואדרבה החלקת של הסכין חד וחריף הוא מזוקק שבעתים משאינו חד כל כך, וכל מה שהוא מחודד יותר משובח וחלק בטוב טעם מאד שיודעים ומבינים אשר התלמדו בטוב. והשוחט שלפני כת"ר לא ידע כלל ובאין מבין העמדה הזאת, ולא מסתיי' דלא גמיר כו', ובאמת צריך לימוד גדול להעמיד כזה, וגם להוליך הצפורן בקלות ולא בכבדות. ולא ידעתי מאין הרגלים ואיזה סמך מצא בדברי הגאון בכרתי ופלתי לאסור הסכינים החריפין, ואדרבה מפורש הוא בסי' כ"ג בפלתי סק"ג דכמעט נפל שיעור שהי' בבירא, כי אפשר אומן וזריז גדול וסכין חריף למאד בציר לי' שיעורי' עכ"ל, הרי דמתיר להדיא לשחוט בסכין חריף למאד, ומאד אין לו שיעור. אלא ודאי דהוחלקה שאני, ולא אסר בסי' י"ח סק"ו אלא בשלא הוחלקה. ואדרבה משמע שלא הוחלקה היות אפילו כשיעור דדמיא לסאסאה, אבל כשהוחלקה פשיטא שאין זכר אפילו לדמיא לסאסאה, וכמו שהאריך בזה רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע, מהיכי תיתי לאסור, והאוסר אסר לו יונה, וגם אזיל בתר איפכא, וכמעט דשרי עורבא7.
את כל זאת הצעתי לפני כת"ר ואתו הסליחה על שהרביתי בקצת דברי(ו), כי אין אדם נתפס על צערו, ובאמת צער גדול הוא, אשר ידעתי שמו של כת"ר הולך בכל קצוי ארץ ושהוא מחבב דברי הצדיקים הגדולים, ובמקום שהי' לו לחזק את דבריהם הנה הוא מהרס יסודתם ובנינם, אשר לשוא עמלו בוניו בו ויגעו הרבה יגיעות וסבלו כמה יסורים והרפתקן עדו עלייהו במלחמות כבדות מהמתנגדים8 עד שיצא לאור צדקם ותשקוט הארץ, והן כת"ר מהם יצא והלך בדרך אחרת, אשר לזאת עגמה נפשי כי לא תוכל הארץ להכיל גודל חילול שם שמים ובזיון הצדיקים, אבל הכל בעבור אשר האמין בשוא נתעה מהשו"ב אשר לפניו. על כן העליתי לפניו שני מעשים משני גדולי הדור, ומהם יראה וישיב אל לבו, ואשרי הדור שגדולים נשמעים לקטנים ואף לקטן שכמותי, ובפרט כי לא מלבי, ומודים דרבנן היינו שבחייהו. ומובטחני שבהגיע דבריי אלה אליו הנאמרים באמת ובצדק מפי גדולים חקרי לב ישיב ויאמר דברים שאמרתי לפניכם ברם כו'. ואחוי קידה ואצא ואומר שלום וחיים ויוחק בספר הצדיקים לאלתר לחיים מאדון השלום.
דברי המדבר למען האמת והשלום על הצדיקים ועל החסידים
יהודא ליב באאמו"ר ברוך זלה"ה אחי אדמו"ר הגאון החסיד מהר"ש זלמן נ"ע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור