סימן ז
מכה, או עד שאינו בדוק, בשעת וסתה
מה שכתב התוס' דנדה (די"ו ע"א) ד"ה ומר סבר וסתות כו' אבל אם אינה מרגשת כו' טמאה1, דאם לא כן וכי לעולם לא תטמא וכו'. לכאורה צ"ע, דהלא תטמא כשתרגיש שאינו ממכה. וצריך לומר דזה אי אפשר אלא אם כן אין מכתה מוציאה דם, ואם כן במכה המוציאה דם לא תטמא. ואין להקשות דאם כן הכי נמי במרגשת לא תטמא, דזה אינו, כיון דלא חיישינן לטפת דם נדה מעורבת2, ואם כן על כרחך יהיה לה וסתה בפני עצמה, ואז לא תרגיש. ולפי זה הא דמרגשת הוי כמו בדקה ומצאה טהורה (וכן משמע ברמב"ם3 שכ' וכן כו'), ומותרת אפילו למ"ד (סי' קפ"ד ס"ט) אסורה עד שתבדוק. וכשאינה מרגשת אסורה אפילו למ"ד דמותרת בלא בדיקה, מטעם דאם לא כן לא תטמא כו'. אבל כשאינה יודעת אם מכתה מוציאה דם אסורה4 בלאו הכי אפילו למ"ד דמותרת בלא בדיקה שהרי דם לפניך. וכהאי גוונא גבי בדקה בעד שאינו בדוק5, אע"פ דלא שייך התם טעמא דאם לא כן לא תטמא לעולם6, כמו דלא שייך האי טעמא גבי לא בדקה עצמה בשעת וסתה כלל7, ואם כן עד המלוכלך דדמי למכתה מוציאה דם, טהורה למ"ד דאין צריך בדיקה אלא לכתחלה, אבל למ"ד אסורה עד שתבדוק הכא נמי אסורה, אע"ג דלא שייך האי טעמא דאם לא כן לא תטמא כו'8.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור