סימן לז
תלמיד אל יורה בפני רבו אא"כ נוטל רשות מרבו1
לכבוד אהובי ידידי וידיד עליון הרב החסיד המפורסם בתורה ויראת ה' היא אוצרו כו' כש"ת מהור"ר אהרן סג"ל2 נ"י
... ההיתר אשר בנה עליו מעכ"ת יסודו להחזיק ולקבוע בנפשו עצתו לדרוש אחר אשר נאסר מפי רבו3 משום דהא דתלמיד אל יורה בפני רבו אא"כ נוטל רשות מרבו4 היינו בחיי רבו דוקא ולא אחר פטירתו כמבואר בפוסקים5 ... ושתי תשובות בדבר חדא דהא דאין צריך ליטול רשות היינו כשלא מיחה בו רבו אבל אם מיחה בו בפירוש מי יבוא אחר המלך אשר כבר עשהו להתיר מה שאסר הרב ז"ל נ"ע. ועוד אף אם לא הי' הרב מוחה בו כלל, נהי דיכול לדרוש בלא רשות רבו אחר פטירתו, מכל מקום צריך להיות מוסמך בנטילת רשות מאיזה רב אף שאינו רבו, כמשמעות מהרי"ק שורש קס"ט6 הובא בדרכי משה7 והוא מוכרח מתלמוד ערוך רפ"ק דסנהדרין8 דהא דגזרו דתלמיד אל יורה אלא אם כן נטל רשות מרבו היינו משום דרבו מידק דייק בי' שלשונו פתוח ולא יטעו בלשונו, וכפרש"י שם, והוא מוכח מסוגיא דהתם, ואם כן כי נח נפשי' דרבי' מאי הוי, למה הותר לו לדרוש, סוף סוף העולם יטעו בלשונו. אלא וודאי דעל כל פנים צריך ליטול מרב אחר, אלא אין צריך רשות רבו המובהק דוקא, דאפילו לא נטל רשות מרבו שרי אחר פטירתו, דלאו משום כבוד של רב נגעו בה אלא משום שלא יטעו בלשונו, ומשום האי חששא בלחוד שרי ליטול רשות מאיזה רב שיהי' אף שאינו רבו כמ"ש מהרי"ק.
ומה שהשמיטו הרמב"ם והטור והשו"ע דין זה דצריך ליטול על כל פנים רשות מרב אחר, היינו משום דהרמב"ם והטור וכן הגהות הרמ"א סמכו עצמם במה שכתבו9 ולא כל שמת רבו כו' אא"כ הגיע להוראה כו' וכל תלמיד שלא הגיע כו' אלו התלמידים הקופצים להורות כו', דלכאורה קשה למה תלה הדבר במיתת רבו ולמה סמכו ענין לו, ובגמ' הוא מימרא בפ"ע כל תלמיד כנ"ל, וכן הוא בשו"ע10 אלא ודאי דהכי קאמר, דלא תאמר מכיון שמת רבו שיכול לקבוע להורות אף שלא נטל רשות מרבו ואצ"ל רשות כלל, קמ"ל שצריך להגיע להוראה. ומנין יהיו יודעים שהגיע להוראה אם לא שיהי' סמוך מאיזה רב, דהיינו שיטול רשות ממנו, דאינו נאמן על עצמו, שהרי אלו התלמידים הקופצים כו' סברי נמי ודאי שהם ראוים...
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור