בס"ד. ש"פ עקב, תער"ב
פז
ובארץ בשוה, משום דאור המקיף אין בו בעצמו התחלקות מדרי', ומה שנמשך בעולמות אינו בבחי' התלבשות פנימי אור בכלי וע"כ הוא בכל העולמות בשוה כו'. ויובן זה עד"מ הרצון שבנפש דעם היות שהוא ג"כ כח מהנפש מ"מ ה"ה חלוק מכל הכחות בזה שאינו בבחי' מציאות דבר, והיינו שאינו מציאות לעצמו חוץ מהנפש כו'. דהנה כל הכחות ה"ה בבחי' מציאות לעצמן חוץ מעצמות הנפש, וכמו כח השכל שהוא להשכיל ולהתחכם בכל דבר שכל וחכ', ה"ה במציאות לעצמו שאינו עצמות הנפש והוא מציאות שכל וחכ' כו', והגם שהנפש הוא המתחכם, ה"ז שהנפש מתחכם בכח השכל שבו שהכח אינו עצמות הנפש כו'. משא"כ הרצון אינו מציאות לעצמו חוץ לעצמות הנפש, שהרי הרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש לאיזה דבר לא בבחי' מציאות דבר לעצמו כו'. ולכן בכל הכחות גם כשהנפש מסתלקת מהם נשאר מהם איזה דבר וכמו בכח השכל כשמשכיל איזה ענין הרי גם כשהנפש מסתלקת מהענין נשארה ההשכלה אצלו, ומכ"ש כשמשפיע השכל לזולתו או כשבא בכתב ונחקק בספר הרי נשארה לעולם, וגם בעצמו נשארה ההשכל' גם כשמסתלק מהענין, ובכל
עת יכול לזכור עלי' מפני שנשארת במוחו כידוע (וגם דבר הנעלם לגמרי נשאר ממנה רשימה במוח וכידוע בענין החלומות שהן מהרהורי דיומא גם במשך זמן רב כו'). וכן הוא במדות שנשארה ההטבה וכה"ג, ואין הכוונה על ההטבה בפו"מ (דהיינו ההשפעה הגשמיות שמשפיע לו), כ"א הכח רוחני שבזה, וכמו מה שנותן לו בסבר פנים יפה ומפייסו שארז"ל והמפייסו בי"א כו', דהפיוס עושה הגבהה בהמקבל, דהגבהה זו נשאר גם אח"כ כו', וכן הוא בגבו' כו'. הרי מכל הכחות נשאר דבר מה, דמפני שהן בבחי' מציאות לעצמן לחוץ מהנפש ע"כ גם כשהנפש מסתלקת מהם נשאר מהם דבר כו', אבל ברצון אינו כן דכשרוצה איזה דבר הנה כשמסתלק הנפש מזה לא נשאר כלום, לפי שהרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש, וע"כ כשהנפש מסתלק מזה לא נשאר מאומה כו'. והיינו לפי שכל הכחות הן במציאות דבר בעצמן ובפעולת הכח הוא שנעשה דבר מה (ואין הכוונה שנעשה איזה דבר ממשי שהרי אין זה בחיק הנבראים כלל כו' (והתהוות איזה דבר ממשי זהו דוקא מבחי' אין, וכמא' דהתהוו' הגשמי מהרוחני אין לך בריאה יש מאין גדול מזה
כו'), רק הכוונה שנעשה דבר רוחני כפי מהות הכח ההוא כו'). וכמו בפעולת כח השכל נעשה מציאות השכלה ובמדות נעשה ההטבה וכדומה, והיינו להיותם בבחי' מציאות בעצם כו', משא"כ ברצון אינו נעשה דבר לפי שאינו בבחי' מציאו' בעצם רק גילוי מן העצם והוא בבחי' אין בעצם כו', וע"כ בעת שישנו להרצון לא יש איזה מציאו' דבר וכשמסתלק לא נשאר מאומה כו'. ולמעלה שכל ההתהוות הוא מהרצון וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה, הנה אם הי' הרצון מסתלק ח"ו הי' אין ואפס לגמרי כו', דבסילוק האורות פנימיים הגם שנעשה העלם מ"מ נשאר קצת כו'. וכידוע בענין דכד אנת תסתלק מנייהו כו' דמ"מ נשאר בהעלם כו', וכמ"ש במ"א על מאמר הזה, גם י"ל שז"ע הספיחים דאי' בזהר ע"פ אור זרוע לצדיק אור שנזרע כבר, וקאי על זה"ג דגננא לא אעיל בגינתא, ומ"מ ישנם יחודים גם בזה"ג והן מהאור שנזרע כבר כו' וכמ"ש במ"א באורך. משא"כ הרצון אם הי' מסתלק ח"ו הי' הכל מתבטל לגמרי כו'. וזהו דבר"ה שאז חוזר הכל לקדמותו וצריכים להמשיך רצון חדש למלוכה ולבריאת והתהוות העולמות כו', הנה ידוע שהסילוק הוא רק בפנימיות ולא בחיצוני', שאם הי' הסילוק גם בחיצוני' הי' הכל אין ואפס ח"ו. וכ"ז הוא לפי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק ראשון
- מזהה
- rh-0xvvv889
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.