שז

הפעולה כו', ומה שאצי' נק' עשי' היינו במדרי' הב' הנ"ל, וכדאי' בס' הבהיר נטל צרורות וזרקן דקאי על אצי' בכלל (מפני ששם בחי' הכלים כו') וכמ"ש במ"א. ובאצי' גופא ב' ענינים הנ"ל זהו בבחי' המל' כמו שהיא באצי' שהיא בבחי' התחברות והתאחדות כו', וכמו שנעשה בבחי' מקור לבי"ע שנעשה בבחי' נבדל כו', ובכלים דע"ס בכלל זהו בחי' חיצוני' הכלים כו', וז"ע היחוד דאיהו וגרמוהי הוא בשביל ההתהוות והיינו שהכלי יסתיר ויעלים על האור להיות התהוות המציאו' כו', משא"כ איהו וחיוהי חד דאיהו זהו בחי' האוא"ס הבל"ג המתייחד עם האורות כו', וענין היחוד הוא להיות העילוי בבחי' חיוהי שיהי' מאיר בהם בחי' עצם האור כו' וכמשי"ת, ועי"ז יהי' בחי' הגילוי שלא בהגבלה כו', דהאורות ה"ה באין בבחי' מדה וגבול שעי"ז הוא בחי' מיעוט האור ממדרי' למדרי' כו', וע"י היחוד דאיהו וחיוהי הוא שהאורות יהיו בבחי' גילוי שלא בהגבלה כו'. וזהו ההפרש בין איהו וחיוהי חד לאיהו וגרמוהי חד, דאיהו המתייחד עם גרמוהי זהו בחי' כח הגבול שבא"ס שענינו הוא להיות בחי' התהוות

המציאו' דוקא כו', ובהאור גופא בחי' האיהו הוא בחי' חיצוני' האור לא בחי' עצמו' האור כו', וענין היחוד הוא בחי' תפיסת האור בבחי' חיצוני' הכלים שבזה הוא התגברות הכלים על האור להסתיר על האור לפעול פעולת ההתהוות להיות בחי' מציאות יש כו', אמנם בחי' איהו המתייחד עם חיוהי זהו בחי' האוא"ס הבל"ג שהוא בחי' התגלות העצמו' וענינו הוא בחי' הגילוי כו', וענין היחוד הוא להיות בחי' תוס' אור בהאו"פ שעי"ז יהי' הגילוי דהאו"פ שלא בהגבלה כו'.

קיצור. ובאגה"ק דאיהו המתייחד עם גרמוהי הוא האו"פ, והיינו האור שלצורך ההתהוות שהכלי מגבילו, וכמו שהגוף מגביל ומגשם אור הנשמה, ובאמת ירידת הנשמה הוא להאיר את העולם, וזה ג"כ ע"י הגוף, והעיקר הוא בעובדי ה' בנשמתן שהגוף מגלה הנשמה (ולמעלה הוא בחי' פנימיות הכלים ופנימיות האורות), ומ"מ העיקר הוא ע"י תו"מ, דלהאיר הוא להיות אתהפכא חשוכא לנהורא, והוא ע"י ש' הוי' דלעילא, והנשמות ממשיכים הארה וע"י תו"מ המשכה עצמיות, וכן הביטול ויחוד האמיתי הוא ע"י תו"מ. וזהו ג"כ שהאבות המשיכו שהעולם לא יסתיר וע"י תומ"צ הוא שהחשך יהפך לאור, ובעובדי ה' בגופם האור בא בהגשמה, ולמעלה הוא בחי' חיצוניות הכלים המלבישים ומגבילים בחי' חיצוניות האור שנק' שם הפעולה, והוא בחי' הארה נבדלת, וכמו האבן כשיוצא מיד הזורק שאז דוקא ניכר הפעולה, וזהו איהו וגרמוהי שהכלי יעלים על האור, שזהו בשרשו מכח הגבול, ואיהו וחיוהי הוא עילוי בהאור שבא במדה וגבול להיות בלי הגבלה.

קנו) והנה ידוע דשרש ההתהוות הוא מבחי' ז"א דאצי', דג"ר הן למע' מהעולמות וכמא' אלפים שנה קדמה תו' לעולם שהן אאלפך חכ' אאלפך בינה כו', וכתי' הנסתרות לה"א דחו"ב הן נסתרות עדיין כו', וז"ת הן מקור העולמות וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם כו', ובפרקי היכלות אי' שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים פרסאות כמנין ורב כח. וידוע דיוצ"ב היינו ז"א דאצי' כו', והיינו לפי שבחי' ז"א דאצי' זהו בחי' המציאות שבאצי' והו"ע גרמוהי כו', וכמ"ש

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org