בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ג
דש
שנתעלם אור הא"ס ונתגלה כח הגבול כו', ועמשית"ל בד"ה ויהי הענן והחשך ויאר. והגם שאין לך דבר שחוץ לעצמותו שהרי אוא"ס מאיר לאחה"צ כמו קוה"צ וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא דאני קאי על עצמות, וכמו האדם שאומר אני הכוונה על עצמותו כו', והיינו דעצמו' אוא"ס הוא לאחה"צ כמו קוה"צ כו' (וההפרש הוא רק בין העלם וגילוי כו', ובידיעת העצמו' הוא בבחי' גילוי כו'), וממילא אין העולמות בבחי' מציאות כו', דכ"ה באותי' הרשימו גופא דקוה"צ לא היו בבחי' מציאו' כו', שהרי אותיות הרשימו היו גם קוה"צ וכמא' גליף גליפו בטה"ע שזהו אותי' הרשימו כו' וכמ"ש במ"א, רק כשהי' האוא"ס מאיר בגילוי בהאותי' לא היו בבחי' מציאו' וע"י הצמצום נעשו בבחי' מציאות כו', דהגם שהצמצום לא נגע בהאותי' עצמן רק בבחי' האור שנתעלם כו', הרי עי"ז נעשו האותי' בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א. ובאמת הרי האוא"ס ממלא מקום החלל לאחה"צ כמו קוה"צ, וממילא גם לאחה"צ אין האותי' בבחי' מציאו' כלל כו', וכ"ה בהעולמו' ונבראי' שבאמת מאיר בהם גילוי אוא"ס ב"ה וגם לאחר שנתהוו
אינם בבחינת מציאות כלל כו', מ"מ הרי הנבראים מרגישים א"ע למציאו' יש כו'. הנה זה גופא מה שהנבראי' המה בבחי' מציאו' יש בהרגשתן זהו מבחי' כח הגבול שבא"ס כו', וכמו"כ לאחר שנתהוו הנבראים הרי יש בהם אור וחיות לקיים מציאותם כו', זהו ג"כ מבחי' כח הגבול כו'. דהנה אנ"ר עד"מ באדם למטה שיש בו נפש המחי' אותו דמהות הנפש אין אנו יודעים מה הוא אבל זאת אנו יודעים שיש בו נפש המחי' אותו שהרי בצאת הנפש מהגוף נשאר הגוף כאבן דומם כו', הנה לבד הנפש בהכרח שהגוף עצמו יש בו חיות לקיים מציאותו, שהרי גם בצאת הנפש נשאר הגוף עכ"פ כדומם כו', הרי בהכרח שיש בו חיות כו', וזה לבד הקיסטא דחיותא שזהו מה שנשאר מהנפש גם לאחר הסילוק כו', דזהו"ע מ"ש ונפשו עליו תאבל כו', ומשו"ז קשה רמה כו'. הנה לבד זאת יש בו חיות לקיים עצם מציאות כו', וכמו אדה"ר קודם שנפח באפיו נ"ח שהי' מוטל גולם וכמ"ש גלמי ראו עיניך כו' שהי' במציאו' עכ"פ כו', וכמו עד"מ עץ כשכורתין אותו שנפסק צורת חיותו הרי צורת עצם מהותו נשאר קיים כו', ובהכרח הרי יש בו חיות
המקיימו כו'. והדוגמא למע' הוא כדאי' במא' דפתח אליהו וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא כו', הרי אשתארו כגופא עכ"פ כו', וידוע שזהו מצד החיות שיש בעצם הכלים לקיים מציאותם לבד האור המתלבש בתוכם כו', והן השמות דאל אלקים שהן מבחי' הרשימו שרש ומקור הכלים כו', וכמו"כ כל הנבראי' עד למטה מטה גם אחר שנתהוו יש בהם חיות לקיים מציאותם כו', וזהו מבחי' כח הגבול כו', דהתהוות הנבראי' הוא מכח הגבול כו', וכמו"כ לאחר שנתהוו נמצא בהם מכח הגבול לקיים מציאותם כו', רק שזהו מה שנמצא בהם לא שהוא בהם בבחי' התלבשו' והתגלו' כו' (שזה שייך בבחי' או"פ כו'), והחיות הזה זה מה שנמצא בהם כח מבחי' כח הגבול שבא"ס לקיים מציאותם כו'. וזהו איהו וגרמוהי חד דאיהו הוא בחי' כח הגבול שבא"ס ומתייחד עם גרמוהי לפעול פעולת ההתהוות, וכן לאחר שנתהוו לקיים מציאותן כו'. אמנם ענין איהו וחיוהי חד הנה חיוהי הן האורות דשרש האורות הן מאוא"ס הבל"ג כו', דהגם שהאורות באין ג"כ בבחי' מדה וגבול וגם בשרשן הן בבחי' ע"ס כו', הרי נת"ל פרק ט"ז
ופרק כ"ז שא"ז בחי' כח הגבול שבא"ס כ"א זהו מה שהא"ס הבל"ג שיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו', וא"כ הרי שרשם הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- המשך תער״ב
- כרך
- חלק ראשון
- מזהה
- rh-by4hhs0e
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.