אגרת ו'רכט

ב"ה, ח' אייר, תשי"ח

ברוקלין

שלום וברכה!

... ויהי רצון - שכיון שנמצאים אנו בימי הספירה, וכמבואר בדא"ח שסופרים לא במספר סדורי, יום ראשון ושני אלא יום אחד ושני ימים, ז.א. שגם העבודה דאתמול בשלימותה היא אלא שנתוסף עוד עבודה נוספת על הענינים דיום אחד וכו' - הרי יתעורר כאו"א מאתנו בתכ"י, אז עם אליין מיינט מען טאקע, און ניט נאר דעם אנדערן, ודרישה היא באופן דחרמש בקמה, וכלשון הלקו"ת (במדבר טו, ד): המדות הטבעיות הן חזקות בגוף בטבען ובתולדתן וצריך להכניען ולהשפילן בבחי' אתכפיא ואתהפכא ולהניף עליהם חרמש להכריתן ולכלותן ולהפכן ממש לאין וכו' שתהיינה בטלות ונכללות במדות עליונות, עיי"ש. ובאו הדברים בדרוש המתחיל בענין נתינת התורה עשה"ד ואלו אשר מפי הגבורה שמענום עיי"ש. אלא שיפה ירושתנו, שעתה קלה היא עבודה זו יותר מאשר בפעם הראשונה - ע"ד המבואר במעלת מצה דעתה שלפני חצות - לאחר מ"ת - לגבי מצה דלפני חצות שלפני מ"ת. שמזה מובן ג"כ החילוק לפני התגלות תורת החסידות ולאחרי התגלות תורה זו - בהנוגע לבירור וזיכוך המדות בדרכי החסידות...

Kehot Publication Society · commercial