אגרת ז'רעו

ב"ה, כ"ז ניסן, תש"כ

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מא"ח הפסח, בודאי תקוים הבטחת חז"ל שכל שמטיבין לו הוא לאורך ימים ושנים טובות, וכיון שמבשר טוב בטוב הנראה בהתחלת מכתבו, כן יבשר טוב בשאר הענינים אודותם כותב במכתבו זה ובהקודמו, ובזה כמובן וגם פשוט מהוספה בהפצת המעינות חוצה ומהצלחתו בזה.

לכתבו שיש שאלה שמבלבלת לו ולע"ע לא מצא מענה עלי' וסובל מהספק וכו', ושואל למראה מקומות וציונים בם ימצא המענה לשאלתו.

והיא, מנה"מ דקיום המצות נדרש מאתנו גם במעמד ומצב שקשור הדבר בקישוים וביגיעה ועד לכדי נסיון.

ולפלא הספק והשאלה בענין פשוט כהנ"ל, ואבאר שיחתי, שהרי הספק האמור יש לו מקום באחת משתי אלה, א) באם מצוה המצוה ציווה עלי' באופן בלתי משוכלל, ז.א.

אומר רק ראשי פרקים וחסרה הפרטיות, שבמילא יש מקום לכמה ספיקות באותם הענינים שלא פורש אודותם, ב) באם מצוה המצוה לא הי' יכול לשער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהי' נמצא זה המצווה ממנו, ובמילא אי אפשר לדעת באם גם במעמד ומצב זה מצווה הוא לקיים הציווי.

כיון שיסוד אמונתנו (דא"ג - זהו גם יסוד שאר אמונות להבדיל) שמצוה המצוה, הוא תכלית השלימות, ובמילא ניכר זה גם בהציווי[ם] שבאו באופן מבורר, וכן יודע עתידות הוא, ובשלימות חכמתו שיער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהי' נמצא מקבל הציווי בהווה ובעתיד, הקרוב ואפילו בעתיד הרחוק, הרי שני תנאים האמורים אינם במציאות בודאי ובודאי, ולכן יש למצוא בתורת המצוה גם אופן ודרישת קיום המצוה שבכלל אין בזה הגבלה רק הגבלה אחת, וחי בהם וכו', וכמבואר מרז"ל בכ"מ (מהם יומא פה, ע"ב) שמזה נלמד שאך פקוח נפשות דוחה עניני התורה ותו ולא מידי, ועד"ז שאר ההגבלות שישנן במצות, וכמו הידור מצוה עד שליש, גם הם נתפרשו בפירוש בתורתו של מצוה המצוה, באופן שאין כל מקום ספק, ובזה גם נשלל הספק שלו.

ומאחר שבאנו מחג הפסח זמן חירותנו, יהי רצון שישתחרר מכל עניני הגבלות וענינים המבלבלים מעבודת השי"ת בשמחה ובטוב לבב.

ובעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך לו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.