שנים אוחזין בטלית
כו
– הוסיף תיבת "וליטרח", כי זהו מעיקר הטענה, שחברו לא טרח כדבעי בקיום המצוה. ובשלמא אם לא יהיב דמי, היינו אם חברו לא הי' רוצה, ולא הי' שייך לעבודה שלימה מאהבה או מיראה, אז אפשר שטרחתו שטרח מספקת היא, כי יותר מטרחא זו אין בגדרו ויכלתו. אבל כיון דיהיב דמי, ומעובדי ה' נחשב, הרי אין טרחתו נחשבת למאום, כי כדבעי לי' למיעבד לא עביד, והרי לפום גמלא שיחנא, ועל זה העושה אבל לא עשה בכל כחו ארז"ל שנקרא אין עושין רצונו של מקום (כתובות סו' ע"ב). וא"כ אין הטלית שלו, עד שילך ויטרח ואז ליזבן –
וע"פ כהנ"ל, יובן ג"כ דיוק לשון הש"ס השתא דצריכא לדידי – דלכאורה הול"ל "דצריכנא לה", וכמו בתענית (ט' ע"א) "לא צריכנא לך", וברש"י כאן ד"ה אבל "צריך לה", משא"כ לשון "דצריכא לדידי", שסובל גם הפירוש שהטלית צריכה לי, וכמו רבים צריכים לו (מו"ק כא' ע"א).
– (וצ"ע אם יש חילוק בין "צריכא לי" או "צריכא לדידי") –
וע"פ הנ"ל דקאי בתומ"צ, ניחא, כי, היחס בין תומ"צ ואדם העושם, הוא בשני הדרכים: כמו שהאדם מתעלה ע"י התומ"צ, וזהו תכלית בריאתו שלא נברא אלא לשמש את קונו (קדושין פב' ע"א), כמו"כ גם התומ"צ והדברים שנעשים בהם המצות מתעלים ע"י שהאדם עושה אותם ומקיימם.
שלכן אמרו (מנחות לד' ע"ב) שתפלין שנגמרו כבר, אבל עדיין לא הניחם, מותר לשנות מתש"ר לתש"י, ולא הוי מוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה. ועד"ז הוא בשאר המצות. ובתורה אמרו (קדושין לב' ע"ב וע"ז יט' ע"א) שנקראת על שמו של אותו תלמיד שטרח בה, ותורה דילי' היא. וזהו ג"כ רמז דיוק הלשון בקדושין (סו' ע"א) תורה מה תהא עלי' – אם יהרגו הת"ח – ולא קאמר תלמוד תורה, כי גם התורה תפסיד עי"ז.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- רשימות
- כרך
- שנים אוחזין
- מזהה
- rh-xdgsmvjs
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.