והנה בנדו"ד בענין המציאה, שהוא ההזדמנות או ההתעוררות הבאה מלמע', יש כמה אופניםו: דלפעמים אין האדם שם לב, או שגם אינו מרגיש ורואה התעוררות זו [וכמשארז"ל (אבות פ"ו מ"ב) בכיו"י ב"ק יוצאת מה חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה ש"ת], ואינו אלא ע"ד משארז"ל (סנה' צד.) אינהו לא חזי מידי מזלייהו חזי, שנשמתו המלובשת בגופו אינה רואה התעוררות זו ורק מזלי' חזי. ולפעמים רואה הוא ומרגיש ההתעוררות, שנופלים במוחו פתאום הרהורי תשובה בלי כל הכנה מצדו וכנ"ל. והנה בזה שתי אופנים, או שפועל עליו שחוזר מדרכו הרעה ושב לד' ולתורתו, והוא כדמיון מי שראה את המציאה והחזיק בה. ופן השני, שלפי שעה הוא עומד בהתרגשות, אבל כעבור ההתעוררות דלמע', חולף עובר גם רוח טהרה שבקרבו. וכמו שרואין אנשים שנתעוררו בעשי"ת שאז עת התעוררות מלמע', וכמרז"ל (יבמות מט:) דרשו ד' בהמצאו כו' ויחיד אימת אר"נ ארב"א אלו י' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, אבל כעבור ימים אלו חוזרים לסורן. ובכ"ז, כדמיון ראית עין, שאפשר שתעשה רושם בנפשו אפי' אם לא הי' בהסתכלות וגם בלי השתתפות כח המח' וכנ"ל, הנה גם בראי' זו ראה ראינו, אשר יקרה מקרהו שבאמצע השנה זכור יזכור מעמדו ומצבו בעשי"ת העבר, וזכרון זה יעכבו מעשית עבירה או יביאהו לידי קיום מצוה. אבל בכ"ז בשעת הראי', אינה נקנית קנין בנפשו ואינה ענין אמתי אצלו, כיון שתומ"י חולפת ועוברת ההתעוררות, והרי הוא כאדם שרואה את המציאה, אבל לא החזיק בה לעשות מעשה בפועל. וזהו פי' הסוגיא דאי תנא א"מ הו"א כו' דראי' בעלמא קני, כיון שבשעת ההתעוררות דלמע', עומד בהתרגשות ובוכה במר נפשו, ולכן תנא במתני' כ"ש, דבראי' ל"ק, כי ההתעוררות באה כדי שיחזיק בה ויביאנה בפועל בסו"מ או וע"ט.
ומקשה והאמר רבנאי ומצאתה דאתאי לידי משמע, ומשני אין ומצאתה דקראז – תורה – דאתי לידי משמע, כי, התורה היא תורת
--------------------------------------------------
גם ממרז"ל (נדרים סד:) דסומא חשיב כמת]. [בע"ח ש"ח פ"א ובמד' תלפיות מע' בע"ח דבת היענה ע"י ראיתה מחממת ביצתה עד שיוצא אפרוח].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור