להבין כל הענין ברוחניות ובחיי נפש האדם ע"ד החסידות, ובמילא יתיישבו גם כמה דיוקים וקושיות, ונזכיר רק שנים.
ב' אוחזין בטלית, זה אומר א"מ וז"א א"מ ז"א כולה שלי וז"א כ"ש זה ישבע שא"ל בה פחות מחצי' וז"י שא"ל בה פחות מחצי' ויחלוקו. ז"א כ"ש וז"א ח"ש האומר כ"ש ישבע שא"ל בה פחות מג"ח והאומר ח"ש ישבע שאלב"פ מרביע זה נוטל ג"ח וז"נ רביע.
ובתוספתא [וירוש'] ז"א כ"ש וז"א שליש שלי האומר כ"ש ישבע שאלב"פ מה"ח והאומר ש"ש ישאלב"פ משתות. כללו של דבר אין נשבע אלא על חצי טוענו בלבד.
והנה במתני' אינו מבאר דין האומר שליש שלי. ואין לומר דנלמד מדינא דמתני' דח"ש, ואינו דשאני טובא. והוא דבהאומר חצי' שלי הקשו [ ] דיהא נאמן במיגו דאמר כולה שלי, ותי' דניחא לי' לומר ח"ש ויטול כל טענתו משא"כ אם יאמר כ"ש. וא"כ באומר ש"ש הדרא קושיא דיהא נאמן במיגו, ועכצ"ל דאין מיגו להוציא ע"פ התוספ', משא"כ ממתניתן לא ידעינן דין זה והו"ל לאשמעינן דין ש"ש.
ודקדוק הל' שנים אוחזין, כסיפור דבר ודאי, ולא כמציאות אפשרית, שצ"ל שנים שהיו אוחזין, וכמו השותפין שרצו, ולא השותפין רוצים. גם במתני' גופא הי' אחד רוכב כו', ולא כרישא אחד רוכב כו'. וביד ( ) ובשו"ע ( ) שהיו אוחזין.
וטרם נבוא לפי' כל הצעת הלכה זו ברוחניות, יש לבאר הענינים המוזכרים בה אחד אחד.
טלית ענינו לבוש. ובמתני' קאי ביש לו כרכשתא היינו ציצית ושערות בראש הטלית ואוחזין בכרכשתא (ב"מ ז.). ועיין ב דמפ"ז נקט במתני' אוחזין בטלית, שהוא מיוחד בזה שיש לו כרכשתא. ויובן ענינו ברוחניות מדוגמתו בלבוש ממש. שתפקיד הלבוש שהוא מגין על האדם מקור וחום, ע"י שהוא מקיפו ומלבישו. וכלל צרכי האדם הם לחם לאכול ובגד ללבוש, מזון ולבוש [ולהעיר ממארז"ל ע"פ ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כו' לחם זו תורה שמלה זו טלית – יל"ש קכג]. ובכתובות ( ) פרנסה ופירש"י . וחילוקם שהמזון האדם אוכלו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור