וי"ל דס"ל למתני' דמיגו להוציא ל"א היא סברא חיצונית, ול"צ לאשמועינן בבא יתרה בשביל זה. אלא דצע"ק מפני מה תני לה בתוספתא. ודוחק לומר דבהא מחולקים מתני' ותוספתא אם מיגו לל"א סברא חיצונית היא א"ל.
והשנית, דקדוק קל בל' המשנה שנים אוחזין – כאלו הוא דבר ברור ששנים אוחזין בטלית, ועכ"פ שכיח ביותר – ול"ק היו שנים אוחזין בטלית, שמשמעו אם קרה ששנים א"ב, וכדמסיים במשנה זו גופא הי' ב' רוכבין כו'. או הול"ל שנים שהיו אוחזין בטלית, או ב' שאוחזין בטלית, דבתוספת תיבת הי' או שהי' או בתוס' שי"ן, נמצא לרוב במשנתנו, משא"כ בהשמטת "הי'" (מלבד במקום שיש הַקבלה. נגוד – שנים אומרים כו' ושנים אומרים כו').
ונביא פה רק במקום שבא עם תיבת שנים – כמסומן בקונקורדנציא להמשנה:
היו שנים: עירובין ד' ו'. ב"מ א' ב'.
שנים ש. . פאה ג' ה'. ה' ה'. דמאי ו' ז'. ו' ח'. פסחים ט' יא'. יבמות ב' ז'. כתובות יג' ט'. גטין ט' ה'. ב"ק ג' ו'. ב"מ ג' ד'. ב"ב י' ז'. אבות ג' ב'. זבחים יג' ג'. חולין ה' ג'. נגעים ה' ד' ה'. פרה ז' יא' ח' א'. מקואות ג' ג'.
כמו כאן: סנה' ז' יא'. חולין ב' ב'. (עוד אחת. למצוא בקונ').
ג) רע"ב כי קאי במציאה אמר איזל ואתפיס ואתפלג בהדה דמשמע רק החצי ובמו"מ אמר שקילנא אנא דמשמע כולה.
ונציע כל הסוגיא ענינה בדרכי עבודת ד', ויתיישבו דקדוקים הנ"ל, ועוד כמה וכמה דיוקים כמבואר לקמן.
שנים אוחזין בטלית. הנה כמו שיש טלית ולבוש בחיי גוף האדם,
--------------------------------------------------
אתי לאשמועינן – כקושית הגרעק"א – הול"ל דינא דז"א ש"ש, דבבבא דח"ש י"ל כתי' הנמוק"י, ולכן קאמר דקמ"ל סברא דאערומי קמערים. משא"כ בתוד"ה וזה, כיון דידעינן כבר מהתוספתא דליתא לטעמא דהנמוק"י, מתרץ מתניתין דהוא משום דמיגו לה' ל"א.
ועכ"פ במתני' לא נתבאר דין דז"א שליש שלי, וגם אין ללמדו משאר הבבות כנ"ל, משא"כ בתוספתא נחית גם לבי' דין זה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור