ועוד, דהו"ל לאשמועינן עוד רבותא במקח וממכר, ולמימר ואתפליג ולא ואשקלי' – דגם בשביל חצי הטלית יורה היתר, כיון דחזי לקטנים כנ"ל.
ועוד, דא"כ כל הסברות שיש במציאה ומקח וממכר, יכול הי' הש"ס לפרט בכל צריכותא וצריכותא: אם לבאר מפני מה מורה היתר, או להורות שאף שיש סברא להיפך, בכ"ז יורה היתר.
ונציע כל הסוגיא ענינה בחיי הנפש של איש הישראלי, ודרך אגב יתיישבו ג"כ דקדוקים הנ"ל, ועוד כמה דיוקים, כמבואר לקמן.
הנה כמו שיש טלית ולבוש בחיי גוף האדם, דוגמתם נמצא גם בחיים הרוחניים של כל אחד ואחד. ובפרט הם תומ"צ שמקיים, ושכרם, וכמו שיתבאר לקמן.
ומשנתינו דנה דין שנים שאוחזין בענין אחד של תורה או מצוה, היינו שיש מקום לומר שנעשה דבר זה ע"י השתתפות שניהם יחדיו, אבל כל אחד מהם טוען ששייך רק לו בלבד.
ומבארת המשנה באיזה ענין מצוי' ביותר מחלוקת כזו, "בטלית" דוקא – ולא קאמר "בכלי" סתם (עיין מ"מ ביד הל' טוען ונטען פ"ט ה"ז בזה) – היינו בענין של תומ"צ ושכרן, שתפקידו בחיים הרוחניים של האדם, כתפקיד הלבוש בחיים הגשמיים של האדם.
דהנה, צרכי האדם ההכרחים נחלקים בכלל לשני סוגים: מזון ולבוש. וכבקשת יעקב (בראשית כח' כ') ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואומר (דברים י' יח') ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, ופי' הרמב"ן "והם כל צרכי האדם".
וכמו שלחיי הגוף זקוק האדם למזונות ולבושים, כן הוא ג"כ בחייו הרוחניים, אשר זקוק הוא למזון ולבוש רוחניים, כדי שיבוא לשלמותו ויעלה מעלה מעלה, ע"ד משארז"ל (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז כו' שנא' ילכו מחיל אל חיל גו'.
ויובן ענין מזון ולבוש בחיים הרוחניים, ע"ד ענינם בחיים הגשמיים.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור