כו' וז"ש ומתמן והלאה אחר סיום נ' תיבין דמן ואלו פינו עד רבבות פעמים סליק תושבחתא אחרא למנין ק' תיבין דמהטובות עד מי ידמה כו' וזהו פשט ענין המא' וביאור ושורש הענין הוא כמבואר בכוונת דמילוי דשם ס"ג עולה ל"ז ומספר ל"ז עם מספר ס"ג עולה ק' ועכ"א כאן דנו"ן תיבין דואלו פינו שהוא בבחי' נש"ב כו' הרי הוא בבחי' שם ס"ג שהוא בבינה כידוע ואמנם עם בחי' המלוי דשם ס"ג זה דנו"ן תיבין שקדמו שהוא מספר ל"ז סלקא לחושבן אחר' שהוא ק' תיבין שהוא תשלומא דכולא וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה תחלה ילה"ק בביאור בחי' המלוי מהו דהנה פי' הפשוט בבחי' המלוי היינו כאשר הוא בהעלם בתוך דבר מה שאינו נגלה שם רק ע"י גילוי של אותו הדבר שנתעלם בו יבא לידי גילוי לחוץ עד"מ הפשוט מאשה עוברה שהעובר בהעלם בבטנה ונראה לעין כל גוף א' בלבד ובאמת וולדה בהעלם בבטנה שהוא גוף שני במהות בפ"ע וכשתוליד יצא הולד הנעלם בבטנה לחוץ בגוף בפ"ע ואין כ"ח בזה רק מה שהי' בהעלם יצא לידי גילוי בפ"ע ותחלה הי' הולד כלול בה כי עובר ירך אמו הוא כו' ויובן מזה בתוס' ביאור עד"מ זה ממש בבחי' המלוי שבאותיות דהנה ע"ד דוגמא באות היו"ד שיש בו וי"ו דל"ת בהעלם ובעיבור כו' שהרי עצם אות היו"ד אינו רק נקודה א' בציור הכתב וכשמצייר במחשבתו לצייר אותיות היו"ד הרי אינו רק כציורו בכתב שהוא רק נקודה א' אך כשצריך לדבר לאות היו"ד במבטא בפה בהכרח לו להזכיר בג' אותיות הללו יו"ד וי"ו דלי"ת מפני שצריך לומר היו"ד נתוספו בו ב' אותיות וי"ו דלי"ת משום דבדיבור האות בא בבחי' פירוש ובאור יותר לזולתו או לקרותו לעצמו יבוא בביאור יותר ע"כ צריך לפרש אותו באותיות וי"ו דלי"ת שבלעדם לא יובן שהוא אות יו"ד וכן אות האל"ף דבעצם מהותו הוא בא בציורו בכתב אות א' בציור אות א' אך כשבא אות א' בדבור מזכירו בב' אותיות נוספות והן הל' והפ' ובלעדם לא יוכל לדבר אות הא' ויש אותיות שיתוסף בו בדבור יותר מב' אותיות ומג' כמו אות ד' שנתוסף בו ג' אותיות וכן אות צדיק וכה"ג ויש הרבה שלא נתוסף בהן בדבור רק ב' אותיות כאלף כמו למ"ד נו"ן סמ"ך רי"ש בי"ת שי"ן תי"ו זי"ן חי"ת טי"ת יו"ד ויש שלא נתוסף רק אות א' כה"א פ"א כ"ף וכה"ג וכ"ז במספר מכוון ששייך לעצם האות שבהן וע"י דוקא יקרא בשמו ואם לאו בטל שמו ולא נק' בשם אות כלל אעפ"י שבציורו ותמונתו בכתב נודע הוא (וכמ"ש במ"א בענין א"ב שאמרו הדרדקי בפירושן מאי אלף כו') לפי שזהו עד"מ קריאת שם לדבר שבלתי השם אין בו תפיסא כלל ואמנם השם צריך שיהי' כפי האופן העצם דוקא כמו ויקרא האדם שמות כו' כך יש לכל אות לפי עצמות שלו בבחי' קריאת שמו שזהו שמו כשיקראוהו בדיבור והן הנה באותיות המיוחדות לכל אות הנתוסף בדבור כמו למ"ד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור