סימן כט
מקור שנעקר וחתיכות נופלות – מתי נחשב כמכה1
הנה לכאורה משמע מדברי הב"י בי"ד סי' קפ"ח בפירוש דברי הר"ש, שמה שנופל לה כמין חתיכות היינו כעין חתיכות בעלמא שמפלת מן המקור, אלא שבנדון דהר"ש היתה מפלת חתיכות מקור עצמן2 מחמת שנעקר מקורה ונרקב מקצתו ונפל תילחי תילחי3 חתיכות בשר נרקבים ונפסדים כמ"ש הכרתי ופלתי4. וכן משמע בתשו' מהר"ם לובלין סי' קי"א שהבין כן דברי הב"י, אך קצת בענין אחר, שהרחם הוא נשחת ונעשה ממקור דם הנדות מכה וחתיכה. ומשום הכי ס"ד דהב"י שאם רואה דם להדיא איכא למימר דמטמא לה, מפני שאותו דם הוא דם נדות גמור עכ"ל5. אבל צ"ע, דאם כן גם לרש"י6 טהורה. יש לומר דלרש"י הדם שבבקעים טמא, משא"כ להר"ש כיון שנעשה מכה גמורה, בין מרקבון הבשר ובין מדם הנדות שנקרש ונעשה חתיכה, לא יצאה מתורת מכה.
ומה שמחלק בתשו' מהר"ם לובלין בין אם המכה בצדדי המקור שיש שם בועא או חבורה, שאותו דם אינו דם נדה אלא דם מכה שבבשר, ובין אם המכה היא בדם הנדות עצמו. לא ידענא מאן מפיס, שהרי גם בועא וחבורא שבמקור אפילו בצדדים נעשה גם כן מעיפוש דם הנדות שאינו מתבשל, וכמבואר בספרי הרופאים. וגם מהר"ם לובלין עצמו לא כתב סברא זו אלא לפרש דברי הב"י, וכמ"ש בעצמו, והרי על כרחך צריך לחלק בהכי בעובדא דהר"ש גופא, דאם לא כן מאי חידושי' דהר"ש מפירש"י, שעל כרחך צריך לומר דאם המכה בדם הנדות אינה מכה כלל, ומדברי מהר"ם לובלין משמע שלא בא לידי מדה זו לחלק בהכי אלא לפ"ד הב"י. אלא ודאי דהסברא נותנת שגם זה דם המכה יחשב, מאחר שנשחת ונפסד וכל הפסד והשחתה מיקרי מכה. וכן משמע בתשובת צמח צדק סי' פ"ז דהלחלוחית אף שהיא מהאם שנפלה בשעת לידה מיקרי מכה (ואף דלכאורה משמע התם דתלי בכאב, אבל בזה כבר כתב הח"צ בסי' מ"ו דאין לדמות כאב למכה), והיינו משום שנעשה שינוי בהשחתה והפסד.
ועוד קשה על מהר"מ לובלין, דכתב שחתיכה זו היא ממקור דם הנדות, מאן מפיס שדם הוא שנקרש ונעשה חתיכה, דהלא בחתיכה דעלמא פליגי תנאי בהכי לחד לישנא7, ולאידך לישנא דכולי עלמא סבירא להו דלא אמרינן דם נקרש, והכי קיי"ל, ומנא לן דבאשה זו שנעקר מקורה אמרינן דם הוא שנקרש.
ועוד דהא הב"י עצמו מצריך לשרות במים ואם נימוחו טמאה, אלמא דבדם שנקרש מטמא, אלא דאם לא נימוחו בריה בפני עצמה היא ולא דם שנקרש. ועל כרחך צריך לומר שבודאי ברי' בפני עצמה היא, אלא שתחלת הוויתו הוא מן הדם שנתעפש ברחם ונעשה ברי' חדשה בפני עצמה כמין חתיכה, ולא דמי לדם בעין שנקרש שעדיין שמו עליו, משא"כ כשנתעפש ונפסד צורתו. והא מילתא טעמא בעי, ומנא ליה להר"ש לטהר בפשיטות. וגם אם כן מנא ליה שהדם שבבקעים הוא דם נדות ממש, דילמא נמי דם חתיכה הוא, דהא מקור נמי מגדל חתיכות.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור