סימן לט
אם מועלת ההסכמה שלא להדפיס משך זמן, ממדינה למדינה1
דבר ברור וידוע לפני כל יודעי דת שמצד הדין אין שום איסור בהדפסת הספרים להדפיס מה שכבר קדמהו איזה מדפיס, וכמבואר גם כן בתשו' רמ"א סי' ט'2 ביסוד פשוט הראשון, דמדמי לבר מבואה דאוקי ריחיא ואתי בר מבואה חברי' ואוקי בהדי'3, דלא קיי"ל4 כרב הונא דאמר דינא הוא דמצי לעכב עלי' אלא בברי הזיקא, כמו בנדון דידי' שהיענטלומר5 השני הכריז שיוזיל השער, משא"כ כשהמקח שוה. וגם מצד הטוב והישר מבואר שם ביסוד הרביעי דאין נכון לתקן להמדפיסים שלא יגרמו להם היזק משום דהמדפיסי' אדעתא דנפשייהו עבדי, ואף אם יפסידו לא ימנעו בשביל זה מלהדפיס עוד.
אלא דבזמן שאחר הרמ"א החילו לעשות ולתקן תקנות גדולות בחרמות, ולא כל המקומות היו שוים בזה, שהרי אדרבה בהסכמת רבני אשכנז על המגן אברהם דפוס אמשטרדם מבואר שבאמשטרדם עשו תקנה6 להיפך שלא למחות ביד המדפיסים כלל, ומוכח מזה גם כן דסבירא להו שאין זה בכלל מה שאמרו7 שאין הבית דין יכול לבטל כו'. וגם אין צריך מנין אחר כלל להתיר8, דלא נאסר כלל במנין להיות תקנה קבועה לדורות על כל מדפיסי ספרים בסתם, אלא כל מדפיס שרוצה להדפיס הי' משיג הסכמות וחרמות מגאוני הזמן על הספר ההוא בלבד, ובכל ספרים הנדפסים מחדש מחדשים גזירותם, ולא נצרכה לעשות תקנה באמשטרדם אלא להיות איסור ביד הרבנים שאסרו על עצמם שלא יתנו הסכמתם וגזירתם.
ובזה יובן טוב טעם ודעת מה שנתפשט ההיתר ביד המדפיסים ממדינה למדינה, נגד תקנת הראשונים שמצינו בהסכמות הקודמים שגזרו הן במדינה זו הן במדינה אחרת, כי מאחר שאינה תקנה קדומה וקבועה לדורות אלא שבעלי ההסכמה האלו גזרו בשעה ההיא, לא חששו לה מטעם שכתב הריב"ש בסימן רע"א שקרא תגר על מהר"ם הלוי שגזר בארץ לא לו במקום שיש מיעוט התורה ח"ו, ופסק שאין צריך לחוש לגזירתו, והכי נמי ראו מיעוט התורה ח"ו מחמת שנתפזרו אחב"י במקומות רחוקים מן הישוב ולא בכל שעתא מתרחיש נוסע מארץ מרחק, ובזמן שהשלוחים יוצאים ומצא איש כי יקרה פרט למזומן9. ואין חילוק מדינות תלוי בחילוק מלכיות דוקא, שהרי התירו אפילו בזמן שלא היו המלכיות מקפידות כלל, אלא שלא חששו לגזרת חכמי מדינה אחרת במקום שיש מיעוט התורה ח"ו.
ודלא כמו שעלה על דעת חכם אחד בהסכמת דפוס סלאוויטא10 לאסור מאקלים לאקלים במדינה אחת, משמע שרוצה לומר שהמדינה אחת היא מחמת שהיא תחת יד מלכות אחת, וחילוק ארצות מה שנקראת ארץ רוסי' מדינה בפני עצמה וליטא מדינה בפני עצמה, וכן פולין ווואלין ודומיהם קראם בשם אקלימים. ונהפוך הוא, כי שם אקלים הוא סוג יותר כולל שהתוכנים חלקו כל העולם לשבע אקלימים11, אבל מדינות הן רבות מאד כמ"ש12 שבע ועשרים ומאה מדינה, ואיכא מאן דאמר13 דלאו היינו כל העולם כולו, וגם מבואר מזה שמלכות אחת כולל כמה מדינות וכמו מלכות אחשורוש. והגע עצמך אם תתפשט המלכות על כל העולם האם יאסר מסוף העולם ועד סופו.
זאת ועוד אחרת, שכשם שהמדפיס דסלאוויטא ראה תבנית הש"ס דקאפוסט בתוספת המפרשים שסביב הרא"ש ועשה כתבניתו, כך יש רשות להמדפיס דקאפוסט אחרי ראותו שצירף המדפיס דסלאוויטא האלפסין להש"ס, שיעשה כתבניתו להדפיס האלפסין גם כן לצרף להש"ס שלו. ואם לא יהי' כדי לצרף להש"ס באגודה אחת רק בכרך בפני עצמו כל שכן שטוב עשה שלא יהי' כתבניתו ממש.
אשר על כן על כל דברי האמת האלה נדרשתי לשאלת המדפיס ידידינו המופלג הוותיק ונגיד מהור"ר ישראל יפה מקאפוסט ומצאתי לו היתר להדפיס ספר הרי"ף ומפרשיו ונושא כליו כתבנית אשר נדפס כבר בסלאוויטא, וכרצונו יעשה ויוסיף איזה דבר חידוש להגדיל תורה, ולא יחול עליו שום עונש ח"ו וגזרת נח"ש מהרבנים חכמי הזמן שבאו בהסכמת הדפוס דסלוויטא לא מיני' ולא מקצתי', ואדרבא אין כאן שום כו', כי כבר יצא בהיתר מפי גאוני וחכמי הזמן הקודמים ונתפשט ביד המדפיסים שלא לחוש ממדינה למדינה, וטעמם ונימוקם עמם כמו שנתבאר לעיל.
אך כל מדפיסי מדינתו, וכן מדפיסי מדינתינו זולת מוהר"י הנ"ל, ראוי לחוש להם לגזרת נח"ש שיצא מפי גאוני חכמי הזמן הבאים בהסכמתם ובאיסורייהו קיימי כמקדם, שראו חכמי הדור לתקן תקנה זו מפני שראו פרצת הדור והקלקול שבעבור זה נמנעו מלהדפיס, בוודאי ראוי לכל ב"ד שבכל דור לילך בעקבותם ולחזק תקנתם את אשר כבר עשוהו, במקום שלא יצא מזה מיעוט התורה ח"ו, וחוק וזמן אשר יתנו הב"ד לא יעברוהו ח"ו, ואדרבא תקנה זו היא הנותנת כח לחזק ידים רפות למען תחזקנה ידיהם תושיה. ולשומעים יונעם ותעב"ט14.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור