סימן כב
בדיקת שפופרת לבתולה הרואה אח"ת1
ה' יענה את שלומו ויהי' עמו אה' ידידי הרב המופלג ושנון הותיק ונחמד מו"ה נחמן2 שי'
על דבר האשה, אם לא פסקה מלראות אפילו פעם אחת מחמת תשמיש ומרגשת כאב, הדבר פשוט בשו"ע ורמ"א סוס"י קפ"ז שלא לאסרה על בעלה שתולין בדם בתולים, אלא שצריכה ספירת ז' וטבילה. אלא דבשאינה מרגשת כאב בשעת תשמיש הרי היא ככל הנשים, כמ"ש מהר"ם פדואה3 ורמ"א ומשאת בנימין4. ומינה דאם פסקה מלראות פעם אחת, אפילו מרגשת כאב נמי כמ"ש האמונת שמואל5. ועיין במה שכתב רבינו הג' אחמו"ר נ"ע בביאוריו לש"ע6 ובק"א7 שהסכים לכל זה.
וכל זה לענין להתירה לבעלה, אבל לטהרה לגמרי בלי ספירת ז' וטבילה, אשר חתר מעכ"ה לתלות בהאיש ולא עלתה בידו, ושמעתי ממוכ"ז שי' שהנשים אומרות כן בקהלתכם, ובאמת אין חכמה לאשה, כי היא סבה רחוקה באמת, ואדם אחד מאלף לא מצאתי שיש לו מיחוש. וממה שגירש את הראשונה אין ראי' כל עיקר, כי מאן מפיס איזו סבה היתה גם לאשה ההיא, או שמא באמת גירשה בחנם. ולבי אומר לי, שלפי שהאשה עדיין לא ראתה דם וסתה, אף שהגיע זמנה לראות, מכל מקום כיון שלא נפתח מקור דמי' עדיין רחמה צר, ובפרט כאשר אמר מוכ"ז שהיא כחושה בטבעה, והוא גבר בגוברין, לזאת הוכו הצדדים מחמת תשמיש.
ועובדא כזו ממש בא לידי, ונבדקה האשה אצלי על ידי מילדת בקיאה, בבדיקה שעשיתי לה וכאשר יתבאר, ויצאה בטהרה. ומכל מקום צויתי שלא ימהר הבעל לבעול על הדם וימתין כל מה שאפשר לו, ואחר כך יבחין שלא יכניס כל האבר בפעם אחת, והיא גם היא תמשח את עצמה ביני לביני, בדברים המרככים ומחליקים את הבשר, כגון בשמן זית או בחלב תיישים, שעל ידי זה יפתח הרחם בלי כאב וצער, ובעזהש"י עלתה לה עצתי, שעל ידי כן פסקה מלראות מחמת תשמיש לגמרי ונעשית ככל הנשים. וכל אנשי ונשי עירה ששמעו את הדבר נבחנו בעיניהם דברי, ונתאמת להם שהאמת אתי, כי אי אפשר להכחיש המוחש. וכך אני אומר באשה זו, שבודאי יש לה דוחק הצדדים, ובפרט מכניסת האבר לפנים מהעצמות הקטנים הסוגרות דלתי בטנה, ואם כן ודאי הוא שמרגשת כאב וצער, וגם ודאי הוא שלא פסקה לראות פעם אחת, והילכך לבעלה ודאי שמותרת8. ואפילו לטהר לגמרי9 יש לה תקנה בבדיקה שיתבאר.
אף אם באולי פסקה מלראות פעם אחת10, כי יש לומר אין הכחות שוות, כי אולי לא בעל כל כך בכח ובקושי בפעם ההיא, או שלא הכניס כל האבר, וכמ"ש הב"ח11. ולא השיגוהו הפוסקים אלא במה שכתב דלא שייך כחות ואצבעות במקור כלל, אבל במה שכתב דשייך בצדדים לא פליגי עלי' כלל. ואף דכתב האמונת שמואל12 והמנחת יעקב13 דאם פסקה פעם אחת מלראות מחמת תשמיש אפילו מרגשת כאב אין תולין במכת בתולים, היינו שאין תולין לטהר לגמרי בלי בדיקה, אבל על ידי בדיקה יש לומר דמהני. וכן משמע באמונת שמואל, שהרי עיקר ראייתו מהגמרא דבעינן בדיקת שפופרת בכאב, מכלל דבלא בדיקה לא תלינן בכאב כבמכה, ומינה דעל כל פנים בבדיקה שרי.
והנה בתשובת אמונת שמואל14 כתב בשם חכם אחד, שבתחלה בדק שלא על ידי שפופרת, רק על ידי מוך ועץ בעובי ואורך אבר בינוני אולי יהי' הדם מן הצד כו', וסיים וישר בעיני והגון כדי שלא תאסור אשה לישא בעל לעולם ח"ו בבדיקת שפופרת עכ"ל. והמנחת יעקב בסי' קפ"ז סק"ח השיג עליו וכתב דהבדיקה היא שלא לצורך, דאף שהוא מן הצדדים בוודאי יתלכלך ראש המכחול ע"כ. ובאמת מה שכתב בודאי יתלכלך כו', ודאות שלו אינן אפילו ספיקות, שאם עשה העץ כתמונת האבר ועטרה שלו, שמשפע ועולה עד ראשו, שנעשה דק באמצע, שנמצא שאמצע ראשו הוא רחוק מהצדדים, ומאין יתלכלך. ע"כ צריך גם הוא עצמו לסברא זו לפי מה שכתב בדעת הרמב"ם בשפופרת שהיא חלולה מלמטה ומכנסת השפופרת עד מקום שהיא יכולה בלבד, ואחר כך מכנסת המכחול עד צואר הרחם, ואם כן אם ימצא דם בצדדי השפופרת אין השפופרת מפסקת כל כך שלא יתלכלך ראש המכחול בהגיעו סמוך להשפופרת, אלא על כרחך כיון שראשו משופע נעשה רחוק, והכא נמי יש לומר כן גם בלי שפופרת. רק שצריך זהירות יתירה שתכניס לה אשה אחרת מילדת בקיאה באימון היד, [שתחזיק] במישור ולא תטה ידה לצדדים, ובפרט בהוצאת המוך עם המכחול, שמאחר שיש כבר דם על הצדדים, וגם על צד המכחול, בקל תוכל להעביר הדם על פני כולו. ומכל מקום גם בזה יש להבחין מאין בא עיקר הדם, על ידי כמה בחינות אשר אי אפשר לבאר הכל במכתב, רק החכם מבין בעצמו, ובלבד שייגע שכלו כיד ה' הטובה עליו לטוב ולחסד. וזהו עיקר חסידותו של דוד המלך ע"ה שאמר15 לא חסיד אני שידי מלוכלכות כו' לטהר אשה לבעלה, לטהר דייקא. ובפרט אם תרגיש מקום הכאב שהוא בצדדי' דוקא, וכמו שנתבאר שלפי הנראה תרגיש הדוחק בעצמות הקטנות, שאז אפילו אם תמצא דם בראש המכחול גם כן, הרי לא גרע מבדיקה דעלמא, שאם ידוע לאשה שרואה (בכ"י חסר).
עוד זאת אדרוש, דלפי מ"ש רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה בסי' קפ"ז סקי"ב בדעת בעל הסמ"ע וש"ך (בסי' קפ"ז) דלא קפדינן אלא על אורך האבר שנוגע במקור, משא"כ העובי נוגע בצדדים כו' יעו"ש, הרי בכאן יכול הוא מתחלה לבדוק במכחול דק וארוך, ואם לא יוציא דם מן המקור הרי אותו המכחול ודאי לא יוציא דם מן הצדדים, ואח"כ יבדוק במכחול עב שיגע בצדדים וימצא דם, ואזי אף אם יהי' גם כן בראש המכחול נמי אין קפידא, מכיון שלא נמצא מתחלה בראש מכחול הדק. אך להכניס עץ קשה קשה הוא לאשה, ויש לחוש שתקלקל עצמה.
ויותר טוב העצה היעוצה בספר סדרי טהרה16 (ואמרתי לפני רבינו הגאון אחמו"ר ז"ל, והוכשר בעיניו17, וצוני לבדוק בה בענין עובדא אחרת שלא מענין אשה זו), לעשות כיס ארוך ממטלית לבן ולמלאותו מוך דחוק עד שיהיה משושו קשה מעט18, ומכל מקום לא כעץ, ותמונתו כדרך שעושות הנשים לשולי ארבליך ולייבליך שלהם הנקרא טשו"ע רך, שיהא עב וארוך כמדת אבר בינוני, ומדת האורך ידוע לנשים שמרגישות עד היכן מגיע המקום שהשמש דש19, ומדת עביו קבלתי מאחמו"ר זצללה"ה שהוא ב' אצבעות כסתם שפופרת שבגמרא20. וכן האשה שנבדקה בפני נבדקה בבדיקה זו, וכבר כתבתי שיצאה בטהרה, כה תהי' האשה הזאת. אך כל אשר צויתי תשמור גם היא, ובטוח אני שבודאי אם דברי אלה יבחנו באמת גם לאשה הזאת שתצא בטהרה.
ולזאת במוכ"ז21 הדבר תלוי, רק חזק ואמץ להיות לאיש ויחזק במעוזו יעשה שלום בין איש לאשתו שזהו דבר גדול כמארז"ל22, ועל כל פנים שלא לאסרה על בעלה ח"ו כי קשין גירושין. ולא יחמיר כל כך בענין הכאב והצער כי לא נתנו דבריהם לשיעורין, ובפרט בענין וסתות דרבנן.
בשגם כי ראיתי את הדם שאינו אדום אלא מעט בקצותו, שבודאי נעשה אחר שנתייבש, וידוע שהחכם צבי23 מיקל בזה. ואף גם בזה אינו אלא דיהא, שעם היות שמחמירין בו24 באיסור כרת שלא לטהר הדם לגמרי בלי ספירת ז' וטבילה, מכל מקום לענין לאסור אשה על בעלה שהוא מחשש וסתות בעלמא וקיימא לן וסתות דרבנן אין לאסור, ומכל שכן בצירוף איזה כאב וצער שמרגשת בשעת תשמיש. וכל זה אם לא יעלה בידו לטהר לגמרי, אבל אם יעלה בידו לטהר לגמרי, בודאי תהא רוח חכמים נוחה הימנו, כי טפי עדיף כחא דהיתרא וד"ל.
וע"ד הכוליא25 דמליא מוגליא דלא מטי' למקום חריץ, הי' נוהג אחמו"ר ז"ל להכשיר בפשיטות, ובפירוש שמיעא לי מיני', שאין ספון וחשוב בעיניו רשב"ח נגד הרי"ף וסיעתו.
וע"ד הבליטה הנעשה בבהמות מנגיחת השוורים, אמת שהי' רעש גדול שהרעיש אחמו"ר ז"ל בזה משום חשש נקיבת הכרס, אבל אח"כ בדק בכמה בהמות ולא מצא כי אם מקצתם חלב החופה, כי באמת החלב החופה הוא עב ומפסיק בין עור לכרס, ולכן הכשיר החָלָב בדיעבד, אלא אם כן הבליטה גדולה וקשה מאד, שניכר שנכנס בתוכה גם חתיכת כרס, אבל אם היא רכה או שהיא נפוחה או שהיא קטנה אין לחוש. ומכל מקום לכתחלה הזהיר שלא לקנות מן הנכרי בהמה כזו במקום שאפשר, אם לא לשחוט מיד.
את כל זה ראיתי להשיבו דבר דבור על אופניו אפס בקצרה כי אין להאריך בדברים פשוטים, דברי ידידו לנצח דורש שלומו תמיד וטובתו כל הימים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור