(נ) שיעור מליחה.
ואפילו לצלי אסור, כיון שכבר פלט כל דמו וצירו, או הודח לאחר שיעור מליחה ובולע, שוב אינו יוצא לא על ידי מליחה ולא על ידי צליה1 (דלא אמרינן בצליה כבולעו כך פולטו, ואפילו אין לו דם של עצמו, אלא היכא דפולט מיד כשבולע2).
ולא אמרינן דמא משרק שריק, כיון שנמלח בכלי מנוקב כדלעיל ס"ה3, דדוקא לגבי דם שבמלח היוצא לאחר שיעור מליחה סמכינן אטעמא דמשריק שריק, כיון דהרבה פוסקים סבירא להו לעיל סי' ס"ט ס"כ דפסק כח המלח או שנתייבש דמו בתוכו וכמ"ש שם4 ולעיל ס"ה5. ונהי דנוהגים להחמיר בכלי שאינו מנוקב, מכל מקום בכלי מנוקב שרי. אבל הכא שהוא בולע מן הדם שבמלח בעוד שלא שהה, אפילו בכלי מנוקב לא סמכינן לומר דמא משריק שריק (ש"ך6).
ואפילו לא שהו ביחד רק עד שיכול לפלוט ציר עליו מן הבשר שלא שהה אסור, דהציר הנוטף חשוב כרותח7. וצריך ס' כנגד כל החתיכה שנמלח עמה, דבכולה משערינן, דלא ידעינן כמה דמא נפיק מינה (שם8). אבל אי ידעינן כמה בלע, כגון שנפלה חתיכה לתוך הציר9, אין צריך ס' אלא כנגד הבלוע10:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור