סימן מ

סימן מ

אותיות שנכתבו מקצתן על הטלאי¹

לאה' ש"ב תלמידי המופל' מו"ה ישכר בער סג"ל² נ"י

הן הראני חותנו פ"ש ביום א' ט"ו תמוז העבר (תקפ"א).

וע"ד השאלה ... להיות לאחדים³.

ומה שכתב הט"ז⁴ להכשיר משום שהדבק עושה גוף אחד, ומשום הכי כותבין על הדבק אפילו מקצת אותיות, זה אינו במשמע כלל בדברי מהרי"ק⁵. אלא שנראה מדבריו שמחלק בין אם נחלק האות דפסול ובין חסרון אותיות שלימות דכותבין על הקלף הדבוק כמ"ש רמ"א⁶. והא דמכשיר בחסרון אותיות שלימות, יליף לה מדברי ראבי"ה שבמרדכי פ"ב דמגילה⁷ דאפילו חסרו מקצת תיבות מכל מקום עדיין נקרא שם ספר על הספר תורה, והספר תורה כשרה אפילו בלא טלאי, אלא דאסור לקרות בה משום דדברים שבכתב אין אתה רשאי כו'. ושם מסיים בהדיא בראי' אחרונה שהביא מראבי"ה עצמו בלא ההיא דמסכת סופרים ואפילו היינו מחזיקי' הדבק כתלוש כו', ובודאי שכך היתה כוונתו גם בראי' ראשונה שהביא ממסכת סופרים, ופירשה על פי דעת ראבי"ה, דאין לומר בכוונתו שדעת רבי שמעון בן אלעזר שבמסכת סופרים⁸ היא כדעת ראבי"ה, והת"ק פליג עלי', דא"כ איך כתב בראי' אחרונה ומההיא דראבי"ה יש ראי' אפילו בלא ההיא דמסכת סופרים כו', הא אדרבה ההיא דמסכת סופרים אליבא דת"ק הוא דלא כראבי"ה, ומאי אפילו דכתב. אלא ודאי דסבירא ליה דת"ק ורבי שמעון בן אלעזר גם שניהם סבירא להו כדעת ראבי"ה, אלא דבמטלית פליגי⁹ ובקלף מודו. והשתא מכיון שבחסרון אותיות מכשר משום דהספר תורה כשרה בלאו הכי, מכלל דהא דפסול בנחלק האות היינו משום דהס"ת נפסלה, ואין הדבר מחבר להכשירה, וא"כ מה לי קודם הכתיבה ומה לי אחר הכתיבה, סוף סוף על ידי הדבק באנו להכשיר. ולא דמי לחסרון כל האותיות, דהתם אין הדבר בא להכשיר הספר תורה כלל (דהא הספר תורה כשרה בלאו הכי), אלא דבלא הדבק הי' אסור לקרות בה משום דדברים שבכתב כו', וזהו עיקר הטעם של מהרי"ק וכמו שביאר להדיא וכנ"ל, משא"כ לדבק מקצת האות למקצתו שהוא בא להכישר הס"ת.

איברא שדברי מהרי"ק בראייתו מההיא דראבי"ה סותרי' דברי עצמו, שבשרש ס"ט כתב דבספר תורה שנחלק האות בשעת כתיבה שלא נעשית כגולם אחד פסולה, וראבי"ה דמכשר בחסרון אותיות או תיבות הוא מן המתירין¹⁰ לקרות בספר תורה פסולה, ואם כן קשיא דידי' אדידי' בתרתי, חדא דכאן כתב אליבא דראבי"ה דהספר תורה כשרה אלא דאסור לקרות בהם משום דדברים שבכתב כו', והתם כתב דהספר תורה פסולה והקריאה מותרת. ועוד דכאן מחלק גם אליבא דראבי"ה בין חסרון כל האות ובין אם נחלק האות והתם כתב דנחלק האות לא גרע מחסר (ולדבריו דכאן צריך לומר דגרע נחלק האות מחסר, דבחסר מטעם פסול ספר אתינן עלי', וכמ"ש בהדיא כיון דמטעם פסול ספר כו', משא"כ בנחלק האות לא מטעם פסול ספר הוא, אלא משום דבעי כתיבה תמה וכיון שנחלק האות אין כאן כתיבה תמה, לכך גרע נחלק מחסר אותיות שלימות, דבחסר כיון דעדיין שם ספר על הספר תורה לא מקרי חסר במלתי', משא"כ לענין כתיבה תמה אפילו אות א' שנחלקה מיקרי חסר במלתיה. וכה"ג מחלק להדיא בגמ' פ"ה דגיטין ד' ס' ע"א לענין חומשים עיי"ש).

גם הט"ז סוס"י רע"ט תמה על ראבי"ה מי דמי מגילה לס"ת כו' עיי"ש, ומשום הכי נמי גם כאן השמיט הראי' מראבי"ה, אלא דכתב הראי' מירושלמי¹¹ דדובקין בדבק לפירוש הספר התרומה¹² וסמ"ג¹³ וסמ"ק¹⁴ דקאי אספר תורה שנקרעה כו'. אבל גם ראי' זו דחוי' היא, דמיירי במקום שאין צריך לכתוב על הדבק. וכבר האריך בזה הב"ח בתשו' סי' קל"א דמיירי במקום דמהני תפירה¹⁵. ואף את"ל דסבירא ליה כהרא"ש¹⁶ דדיבק עדיף מתפירה, מכל מקום הא הרא"ש סיים בהדיא כיון שאין לכתוב על הדבק, אבל לכתוב על הדבק לא שרי (מהר"ם שברא"ש וטור אוסר אפילו בכה"ג. ומ"ש במהרי"ק דמהר"ם איירי במטלית דוקא, לא משמע הכי לפי הטעם דזה מושך אילך¹⁷ כו'. גם בשאלת הרא"ש מבואר שמשים עליו קלף מבחוץ כו'). אלא דמהרי"ק הכריח כן מדעתו מחמת פירושו במ"ש וכתב ואם באולי ימצא אוקימתות ליישב הברייתא, לע"ד אין נראה שיתיישב הלשון על אופניו בענין אחר כו'. הרי נראה שבא בידים נקיות לחלוק על פירשו הרא"ש בברייתא דמסכת סופרים, וסמך בכל כחו על פירושו, שהוא על לפי דברי ראבי"ה הנ"ל, וכיון דדברי ראבי"ה דחויים בסי' רע"ט, שהשו"ע ורמ"א פסקי דלא כוותי' (אלא שהב"ח שם סמך על ראבי"ה, וכן הט"ז, וצ"ע), כשל עוזר ונפל עזור (ופירוש הברייתא דמסכת סופרים אליבא דהרא"ש אכמ"ל).

וגם אפילו לפי הבנת מהרי"ק בסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה, דאפילו במקום שצריך לכתוב על הדבק מכשרי, מכל מקום לא משמע שיהי' הדבק עושה גוף אחד ממש כמ"ש הט"ז, דהא בפתח דבריו השיב על החכם האוסר, מאי דאייתי מר מדיבק שברי שופרות פשיטא דהתם היינו משום דשופר אחד אמר רחמנא כו', הרי מבואר דגבי שופר דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות אין הדבק מחבר להיות כגוף אחד שיהא נחשב שופר אחד (ומה שיש להאריך בדברים הללו לא עת האסף פה). ומהאי טעמא נמי פוסל בנחלק האות או שאינו מוקף גוויל (אלא דבחסרון אותיות מכשיר, ובעל כרחך צריך לומר שהוא על פי דברי ראבי"ה, דאם לא כן אין טעם אחר לחלק ביניהם). ואם כן מה לי אם דבק אחר כתיבה או קודם כתיבה, כיון שאין הדבק חיבור כלל, ובהדיא כתב רמ"א באבן [ה]עזר סי' ק"ל ס"ז בהג"ה דאם דבק שני עורות וכתב עליהם גט פסול משום דבעינן ספר אחד ולא ב' וג' ספרים, הרי דאפילו דיבוק דקודם כתיבה לא מהני.

הן אמת שהבית שמואל שם ס"ק ח השיג על זה והניחו בצ"ע, אבל כל דבריו תמוהים וכל ראיותיו נגדו. דמ"ש מתפילין של יד¹⁸ אליבא דר' יהודה דאם כתבו על ד' עורות יצא וצריך לדבק דבעינן אות אחד מבפנים כמו מבחוץ, הרי דדיבוק מהני לדבריו, תקשה אמאי קתני ואם כתבן על ד' עורות יצא, אדרבה לא יצא אלא אם כן דבקן מבעי לי', כיון דצריך לדבק ועל ידי הדבק נעשה גוף אחד. ואם נאמר דאין צריך לדבק אלא לכתחלה אבל בדיעבד אפילו בלא דבק יצא¹⁹, אם כן פשיטא שאין ראי' משם להכשיר דבר הפוסל מדאורייתא אפילו בדיעבד משום ב' וג' ספרים. ומה שהביא ראי' מתוס' דמנחות²⁰ והאגודה הוא תמוה, דהא האי טעמא דרמ"א²¹ דכתב דפסול מספק, משום דלדעת התוס' והאגודה יש להכשיר, אבל לדעת הרמב"ם והטוש"ע בי"ד סי' רפ"ח פסול. ומ"ש שביו"ד סי' רפ"ח משמע שיש לחלק בין קודם הכתיבה בין אחר הכתיבה, לא ראיתי שום משמעות לזה, ואדרבה לענ"ד מוכח מהתם איפכא, דהא בירושלמי איתא שתפילין ומזוזה אין נכתבין על ב' עורות, וכיון דס"ל דב' עורות היינו אפילו אם תפרן או דבקן, הרי מפשט הלשון מבואר שעל ב' עורות שדבקן תחלה אין כותבין, וכן לשון השו"ע ואפילו תפרן משמע דאפילו מתחלה (אבל לשון הטור ואפילו אם ידבקם צ"ע). ומ"ש דבתוס' דסוטה²² אי' שאני דיבק שברי שופרות דניכר התוספת, לא ראה באספקליא המאירה, שלא על דיבק שברי שופרות כתבו כן אלא על שופר של קרן פרה דקיימי גילדי, דהוה כמו שמוסיף ממקום אחר (כמו דיבק שברי שופרות). וביאור דבריהם דכל שמוסיף ממקום אחר בודאי מוסיף הוא, אלא דבקרן פרה דתחלת ברייתו הוא, מכל מקום מאחר שמוסיף בכל שנה ניכר התוספת והוה כמוסיף ממקום אחר. ובלאו הכי אין סברא לחלק בין קודם כתיבה, דכך יוכל להיות ניכר התוספת קודם כתיבה כמו לאחר הכתיבה. ועוד דכל שמוסיף ממקום אחר ניכר התוספת דאי אפשר שיהיו לאחרים ממש כגוף אחד (והיינו טעמא דרמב"ן בשופר דסבירא ליה דוקא חממו באור כו').

וכיון שזכינו לדין דאפילו קודם כתיבה אין הדבק עושה גוף אחד, אין להכשיר בנחלק האות או שאינו מוקף גוויל, דלא כט"ז. וקורא אני עליו על הראשונים אנו מצטערים כו', ודיינו בקולא שהקיל מהרי"ק ורמ"א²³ בחסרון אותיות שלימות, שהוא גם כן על משענת קנה רצוץ, כי הרא"ש אוסר בהדיא, ומסמ"ג וסמ"ק וסה"ת אין ראיה כמו שנתבאר לעיל, וגם בדעת ראבי"ה סותר דעת עצמו בסימן ס"ט, ועוד דראבי"ה יחידאה הוא כמו שנתבאר לעיל. ובאמת נראה מדברי מהרי"ק שלא בא אלא לקיים המנהג על פי ראבי"ה ולא מצד הדין, כי מצד הדין העיקר הוא כמ"ש בשרש ס"ט, שראבי"ה הוא מן המתירין לקרות בס"ת פסולה. וכן רמ"א סבירא ליה מצד הדין דלא כראבי"ה, כמבואר מדבריו בסימן רע"ט, אלא דכאן כתב מצד המנהג. וכל בעל נפש יזהר מזה. וכבר יישר כחם וחילם של הסופרים המובהקים דסביבותינו שנזהרים בזה ת"ל.

ודכא²⁴ באל"ף, כן כתוב בס"ת של רבינו הג' אחמו"ר נ"ע, וכן נהגו כל הסופרים ששמעו ממנו או ראו בס"ת שלו, והטעם ראיתי כתוב אצלו, כי דכה בה' ל' נקבה הוא על משקל דכה זכה דקה משא"כ בא' שם דבר הוא, והא' הוא מן השרש, ובלשון רבים כתוב נדכאים²⁵ ודכאי רוח²⁶ ודכאי לבב (אלא שנשאר לרבינו ז"ל בצ"ע לב נשבר ונדכה²⁷ שכתוב בה"א), והמסורת יש מהן חולקות זו על זו.

כל זה ראיתי ונתון אל לבי למלאת שאלתך ובקשתך.

וזו"ז תקבל החו"ש מאדה"ש²⁸ כנפשך וכנפש תדרשנו לטובה

ש"ב יהודא ליב בא"א מוהר"ר ברוך ז"ל השניאורי²⁹

ואת אחיך ובית אביך תפקוד לשלום.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org