סימן כ
מהדורא נוספת מהנ"ל1
עליתי להר קדשו לחוות דעי, זחלתי ואירא ומירתתא כולא גופא ממתניתא ומפלפולא דילי', אמנם הציקתני רוח בטני וחם לבי בקרבי ותבער אש בהגיגי, ובהעלותי על לבי בכת"ר שיצא לו שם כשמות הגדולים ושהוא עמוד התורה, והנה הוא שם עלילות דברים על הסכינים המלוטשים, אשר חכמים שקדו בתקנת ישראל שיהי' הסכין חד וחלק דווקא, והעמידו כמה שוחטים לאלפים ורבבות בישראל שיהיו זהירים וזריזים במלאכתם מלאכה שבתורה, אשר התלמדו בק' מעזריטש אצל השו"ב המובהקים ומפורסמים בימי רשכב"ג נשיא אלקים גאון עוזינו רוח אפינו הרב הקדוש מוהר"ר דובער זצוקללה"ה נבג"מ, ואחריו כל ישרי לב בכל מדינה תלמידיו ששתו בצמא דבריו, המה יסדו באמונתם והעמידו שוחטים הרבה, והזהירום להזהיר גדולים על הקטנים ללמוד לשמור ולעשות ככל אשר הורום המורים, והעיקר להיות תער מלוטש להעמידו על חידודו כל מאי דאפשר שיהא חידודו דק, ועל ידי זה יצילו מהרבה מכשולות כמ"ש רבינו הג' אור ישראל וקדושו אחמו"ר נ"ע2.
ועתה הנה כת"ר סמך על שוחט דעלמא, אשר לפי הנראה לא בינת אדם לו ולא בדעת ידבר, מפני שלא למד כלל אצל שוחט מומחה ומוחזק מהשוחטים אשר הוקמו על ידי הצדיקים המפורסמים תלמידי המגיד דמעזריטש, והרי הוא מהרס כל יסודות הבנין אשר עמלו בוניו בו, והרבה יגיעות יגעו עד שהעמידו השוחטים, והרבה מלחמות כבשו מהרבה מתנגדים כידוע3.
ואילו נשמע על כת"ר שהוא מתלמידי הגאון דווילנא החרשתי, שידעתי שהוא הי' בעזר המתנגדים, ולא הי' בשביל שלא הי' ישר בעיניו, אלא שהי' שונא בלא"ה להצדיקים ורצה להתריס כנגדן, אבל על כת"ר נשמע שגם הוא מחבב דברי הצדיקים תלמידי המגיד נ"ע, ורוצה דוקא שיהיו הסכינים מלוטשים, וביותר ראיתי איך שמחבב דברי קודש אחמו"ר נ"ע, ואם כן תמה תמה אקרא פה קדוש יאמר דבר זה להרוס כמעט כל הענין של סכינים המלוטשים, כי מאחר שמדקדק במעשיו שלא להיות חד רק חלק כאבן חלקה אין בין מלוטש לשאינו מלוטש כלל.
ומה שנסמך על משענת קנה הרצוץ מל' הגאון בכרתי ופלתי במה שקורין בל"א רויך, הוא פלא איך סמך על לשון אשכנז בלא הודע פירושו, ולבדות לו פירוש מלבו, דהיינו לומר שלא יהי' חד, והוא בוודאי אינו, ואיך יכחיש כל לשונות הפוסקים שיהא הסכין חד וחלק. ומה שמחלק בין חד לחריף זהו דבר הבל, ויגיד עליו הכרתי ופלתי בעצמו בסי' כ"ג כתב גבי השוחט בסכין רעה דנפל שהי' בבירא אם הסכין חריף עד למאוד כו', הרי בהדיא דמתיר לשחוט בסכין חריף מאוד, ומאוד אין לו שיעור. אבל האמת פי' רויך הוא סכין חדה שהושחזה ולא הוחלקה, כי כך דרכן של השוחטים שמתחלה משחיזין ואז אינו חלק ואחר כך מחליקין אותו להעמידו שיהא חלק. ובאמת כל היודע ולמד באומנות השחיטה והשחזת הסכין יודע בטוב החלקת שבסכין חד מזוקק שבעתים על החלקת שבסכין שאינו חד.
ויאמין לי כת"ר שבהיותי בטשארנביל אצל מורינו הקדוש החסיד מו"ה מנחם נחום זצלה"ה, ושם הי' השו"ב מומחה מו"ה ליפמאן, אשר התלמד במעזריטש אצל הראשונים, והי' מזמין כל תלמידיו לפניו בכל שנה ללמדם מחדש, ומי שלא רצה לנסוע אסר אותו ע"פ ציווי הרב הנ"ל, ואמר הטעם שבשביל שאינם בקיאים במלאכת הלטישה כמוהו, ומחמת זה הם עבים יותר מעט, ונעשה אצלם חסרון בהרגשה.
וכך שמעתי פה בימי חורפי אצל אחמו"ר זצללה"ה, שהיו שוחטים אחרים שהתלמדו אצל שוחט שאינו לוטש כל כך, וגמגם מאד אם השוחטים יתנו לו העדאה, מחמת שאמרו השוחטים שלנו שבסכינים ההם קשה להרגיש, וכך אומרים גם כעת, ולכן נא ונוכחה יאמרו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור