מה שכתב המשאת בנימין סי' מ"ט2 דהמקור מליאה דם כמ"ש במד"ר3 כו', וכן משמע בתשו' מהר"מ לובלין סי' קי"א4 דהאם היא מקוה לדם כו'. אמת שלכאורה משמע הכי ברא"ש רפ"ג דנדה5 ובטי"ד סי' קפ"ח6 שהשפופרת במקור דמשום הכי ממילא יוצא דם, ומשום הכי נמי סבירא ליה להטור דבחתיכה נמי מיירי בקטנה דומיא דשפופרת, וכמ"ש הב"י7, דאם לא כן רואה בשפופרת אמאי טהורה. ובפרט לפמ"ש רבינו הג' אחמו"ר נ"ע8 דהיינו משום שהשפופרת הוציאתו מן המקור9.
אלא דדבריו10 צע"ג, ואף שאין משיבין את הארי11 כו', מכל מקום לבי אנסני כו', ומה אעשה שלא זכיתי להבין דבריו הק' כלל. דהא לפי דעתו12 על כרחך רבי אליעזר ורבנן בהא פליגי13, דרבנן סברי אין דרכה כו' משום שהחתיכה הוציאתו, ורבי אליעזר סבירא ליה דרכה כו', פי' דחיישי' שיצא מעצמו ונכנס בבקעים, כמ"ש הרב14 לפירוש התוס'15 דסבירא להו דבפלי פלויי לכולי עלמא דרכה כו', דהיינו משום דחיישינן שיצא מעצמו ונכנס בבקעים. ואם כן למה ליה להרא"ש לומר דרבי אליעזר ורבנן פליגי בשפופרת ובחתיכה דשיעא בטעמא דקרא, דרבי אליעזר סבר משום חציצה כו' הוה ליה למימר דבשפופרת או בחתיכה דשיעא ודאי אין דרכה לכולי עלמא, דבודאי השפופרת או החתיכה הוציאתו, אלא דבחתיכה דפלוי פלויי סבר רבי אליעזר שיצא מעצמו ונכנס בבקעים ולא שהחתיכה הוציאתו.
ועוד כיון דלהרא"ש טעמא דר"א משום חציצה, אם כן אפילו השפופרת בפרזדור נמי, וכמ"ש הרמב"ם להדיא16 (מיהו סבירא ליה דהרגשה תוכיח, דבעינן הרגשת המקור, אע"ג דמבבשרה ילפינן נמי), ורבנן לא פליגי אדרבי אליעזר אלא בחתיכה, ולא בשפופרת להחמיר דבעינן שתכניס עד המקור17. וכן משמע להדיא ברא"ש דכתב דפליג בטעמא דקרא, דמשמע דבטעמא דוקא פליגי ולא בדינא. ואדרבה משמע דבאותה שפופרת דמטהר רבי אליעזר משום חציצה מטהרי רבנן משום דאין דרכה כו', ורוצה לומר דלרבנן הוי האי הפסקה גופה אין דרכה כו', וכמ"ש הרמב"ם18, והיינו טעמא דקרא ולא גזירת הכתוב הוא כמו לרבי אליעזר דמשום חציצה מטהר, דאפילו דרכה בכך נמי מטהר משום גזירת הכתוב.
[יצמ"ע?] אם כן, דבשפופרת לא פליגי הרמב"ם והרא"ש כלל. ומ"ש הרא"ש כגון שהכניסה עד המקור הא נקט לישנא כגון. ואדרבה משמע דאיכא נמי גוונא אחרינא. ואפילו הכי שפיר קאמר הטור דומיא דשפופרת, משום דבשפופרת שבמקור נמי מיירי.
ונראה שהלחץ זה הדחק השיאו לרבינו נ"ע לפרש כן19, לתרץ קושיית הס"ט20 על הט"ז21, דסבירא ליה הטעם שאינו דרך ראי' בעקירת המקור, משום דלא אסרה תורה אלא כשהמקור במקומו והדם יוצא ממנו, משא"כ כשהמקור עצמו הוליך עמו כל הדם כו'. שזה לא נרמז כלל בדברי רבינו שמשון, שלא חידש דבר מדעתו, אלא שכתב כן על פי פירושו בגמ' בחתיכה דפלי פלויי דסבירא להו לרבנן דאין דרכה כו', והוא הדין נמי בעקירת המקור. ומשום הכי פירש רבינו נ"ע22, דגם בחתיכה דגמ' נמי היינו טעמא שהחתיכה הוציאתו, ואפילו הב"י23 לא פליג על זה, אלא דבהא פליגי בחתיכת המקור, שהדם שיוצא להדיא סבירא ליה להב"י שיצא מעצמו, וכמו דאמרינן בחתיכה שבגמ'24, דאין לחלק בין חתיכה שבגמ' לחתיכת המקור, והט"ז סבירא ליה לחלק בזה, דבחתיכה שבגמ' הוא דאמרינן הכי משא"כ בחתיכת המקור, וכמו שביאר רבינו נ"ע דבריו25, עיי"ש שעל קוטב זה סובב הולך כל דבריו.
ובאמת משכוני נפשין אדהט"ז בכדי הוא, שהרי הרב עצמו לא סבירא ליה כוותי' בכל דבריו, דלדידי' אפילו בשעת וסתה נמי טהורה26, והרב לא פסק כוותי' בהא עיי"ש27. אלא דשלא בשעת וסתה סבירא ליה להרב דגם רמ"א סבירא ליה הכי28, וכמ"ש בתשובת שב יעקב סי' ל"ז29 דדעת רמ"א וט"ז שוין, רק החילוק ביניהם בשעת וסתה.
אבל לשון רמ"א לא משמע הכי30, שהרי בדרכי משה31 כתב דמהיכא תימא לא ניתלי בחתיכות שבבית החיצון, כפשט לשון הטור ורי"ו, וגם בהג"ה32 כתב ומחמת מכה היא, דהיינו שהחתיכות שנפלו בבית החיצון, ומוציאין דם בבית החיצון, חשבינן להו כדם מכה וטהורה, משום שבשעה שעקרה לא היה הדם אלא בחתיכה כמ"ש הב"י, דאהא לא פליג רמ"א כלל עיי"ש, וזה ממש כדעת הב"ח33 דבשעת נפילתה אינה טהורה אלא כשהדם מובלע בחתיכה. אלא דהחילוק שביניהם, דלאחר נפילתה סבירא ליה להב"ח דהיינו טעמא דשוב אינה מטמאה כלל, דהחתיכות שנפלו לבית החיצון הוה כאילו נפלו לחוץ, ואח"כ אפילו אי חשבינן לה דם נדה אינה מטמאה כלל, ולדעת רמ"א היינו טעמא, דדם היוצא מהחתיכות הוי כדם המכה. ואפשר דסבירא ליה, דכיון שנעקרה החתיכה שולט בה הפסד ועיפוש והרי מכה גמורה היא34, והר"ש דכתב הטעם דהוי שלא כדרך ראי', היינו בעיקר החתיכה שנפלה ודם מובלע בה בשעה שעקרה, כמ"ש הב"י.
מיהו35 אפשר שגם הרב לא כיון לזה36, אלא שאין השפופרת מועלת לומר שהשפופרת הוציאתו, מאחר שעל ידי השפופרת הוא שנפתח הקבר, וכדמסיק דכיון שעל ידי פתיחת הקבר דרך נשים לראות מה לי כו' (אלא דגם בזה לא הבנתי דאם כן נימא מה לי שהוציאתו השפופרת או החתיכה שלא על ידי פתיחת הקבר). והא דכתב הרב האי דינא בשפופרת ולא בחתיכה, חדא מינייהו נקט, וכדמסיים או חתיכות בשר.
אלא דיש לומר דקשי' לי' עיקרא דמילתא, מאי טעמא אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, כיון שהזב דם מעצמו, הא אמרינן37 דמה ואפילו מחמת אונס, וכל אונס או סיבה, ומאי אין רגילות האשה בכך, ואפילו הכי טמאה, ואפילו דם יבש38 דלאו אורחא נמי מטמא. וגדולה מזו אמרו בדם דרך דופן דמיעטי' מקרא39, ואע"ג שאין דרך ראיית הנשים בכך. אלא דלא איכפת לן בדם כלל אם היא רואה כדרך הנשים או לא, והכא מבבשרה ממעטינן לה40, שבבשרה צריך להיות כדרך הנשים שרגילות לראות בבשרה, ובבשרה דייקא ולא בדמה, שהדם בא לבשרה שלא כדרך הנשים, דהיינו בחתיכה דוקא, דאם כן מאי טעמא תנן41 אם יש עמה דם טמאה, אע"פ שהחתיכה גורמת לדם שיבא, ובחתיכה אפילו פלי פלויי והדם נוגע בבשרה טהורה42. וניחא לי'43, דאם יש עמה דם הדם זב מעצמו, משא"כ בחתיכה בפלי פלויי החתיכה הוציאתו, ודכוותה נמי בשפופרת. והא דאמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי, משום דמיירי בשפופרת שבמקור. ואע"ג דנפקא מינה נמי בשפופרת שבפרוזדור, מכל מקום יש לומר דאביי לא אתי לפרושי סוגיית הגמ' לאפוקי מס"ד דבשפופרת פליגי.
והנה בברייתא לא אידכר שפופרת כלל, אלא הגמ' דייק דהוא הדין לשפופרת, ונקט שפופרת דומיא דחתיכה, מדקאמר והוא הדין כו', דמשמע דכמו בחתיכה מטהר רבי אליעזר הוא הדין לשפופרת, מכלל שהשפופרת נמי במקור, וקאמר אביי דרבנן לא פליגי עלי' על הא דאייתי מהוא הדין, אע"ג דלרבי אליעזר איכא למישמע מיני' דהוא הדין אם השפופרת בהפרוזדור, משום דכיון דמשום חציצה מטהר אין נפקא מינה בזה, מכל מקום בגמ' לא נקט אלא והוא הדין כו', דהיינו כמו חתיכה שבמקור, ובהא כולי עלמא לא פליגי.
ויש להוסיף עוד בזה, דהכריח לרבינו לפרש כך44, מדכתבו כל האחרונים45 שהתוס'46 פליגי על הר"ש. ולכאורה אינו מוכרח, דהא דמוקי התוס' בחתיכה כעין שפופרת משום דסבירא להו דפלי דפלויי הוה דרכה של אשה לראות כך, כדמוכח מלשונם שהקשו על פירש"י דפלי פלויי וקשה דאם כן כו', וכדפי' בשו"ת תורת יקותיאל47, משא"כ עקירת המקור ודאי אין דרכה בכך, וכמו דסבירא ליה להר"ש (מסברא דנפשי', דבגמ' עקירת המקור מאן דכר שמי'). אלא ודאי דהיינו טעמא, דהתוס' רוצים לומר אין דרכה בכך מחמת הפסקה, וכמ"ש הרמב"ם48, משא"כ הר"ש מפרש אין דרכה מטעם אחר. ולא מצא רבינו טעם נכון, אלא שהחתיכה הוציאתו, ובסברא זו פליגי התוס' עם הר"ש, דלהתוס' בפלי פלויי ליכא למימר אין דרכה ולהר"ש אפילו פלויי אין דרכה.