קו

דהנה כתי' מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגי' שקאי על כנס"י כמו שהיא למעלה^ד. ולהבין בחי' זו בעבודה בנפש האדם, הנה היא בחי' שמחה של מצוה ישמח ישראל בעושיו, דהנה כתי' תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו' מרוב כל, פי' כל^ה הוא העמוד המחבר ג"ע העליון וג"ע התחתון, וארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ולכן הוא מרוב כל, יותר מבחי' כל. וביאור הענין דהנה כתי' כי נשגב שמו^ו שכל השתלשלות העולמות הוא רק מבחי' שמו שהוא הארה בעלמא כמשל שם האדם^ז כו', וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים בב' אותיות לבד, ובאמת כי נשגב שמו, שבחי' שמו הוא ג"כ נשגב, ורק הודו על ארץ ושמים שרק הארה מבחי' שמו נמשך על ארץ ושמים הוא ג"ע התחתון והעליון^ח, כי השגת הנבראי' בהבורא ית' א"א להיות כ"א בהארה מבחי' שמו ולא בבחי' שמו ית' עצמו, וגם בבחי' זו הגם שהיא רק הארה בעלמא מבחי' שמו מ"מ יש בה ג"כ תענוג נפלא עד אין קץ לפי שהוא מהארת שמו ית' שהוא א"ס. אבל המצות הם מצותיו ממש כמשרז"ל הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, שבת להוי', מועדי הוי', שבמועדי' נמשך תוס' הארה בש' הוי', וכמו"כ בצדקה כתי' אני מדבר בצדקה, שהם מצותיו ממש של עצמותו ית', לכן העבודה בשמחה הוא מרוב כל מכל תענוגי עוה"ב.

אך העבודה צ"ל בשמחה דוקא, שהשמחה היא פנימיות המצוה, משא"כ כשעושה המצוה בדרך מצות אנשי' מלומדה היא כגוף בלא נשמה, שכמו באברי הגוף יש עצם האבר, והחיות, כן עד"ז הוא במצות, שהשמחה של מצוה היא הפנימיות של המצוה, וצ"ל העבודה בשמחה שיתבונן שהם מצותיו כנ"ל, ועי"ז יהי' ישמח ישראל בעושיו, וממילא יומשך להיות ישמח הוי' במעשיו. והנה כתי' אם הבנים שמחה, וכתי' כי אם לבינה תקרא, שהשמחה היא בינה^ט, וצ"ל אם הבנים דהיינו שיומשך השמחה במדות דוקא ולא שישאר השמחה וההתבוננו' במוחו, ובחי' מצרים הוא המונע להיות גילוי השמחה מהמוח למדות, וזהו מצרים מיצר הגרון, שמהמוח

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org