קצ

תורה נתלבשה^יג בדברים גשמיים ציצית בצמר גשמי תפלין בקלף גשמי והכל נתלבש בדברים גשמיים. וי"א שזה קאי על נבוכדנצר שזהו ג"ק הטמאות לגמרי (ר"ל שעי"ז מבררים ג' קליפות הטמאות לגמרי, וצ"ע דמה שייך בירור ג"ק למ"ע וכמ"ש אח"ז) וא"כ הבירור הוא ע"י מל"ת. אך העיקר שקאי על ק"נ שהוא מ"ש ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, מ"מ צריכים [מל"ת] ג"כ מפני שהוא דקות הרע)^יד.

ולהבין זה הנה כתיב חדלו לכם^טו מן האדם אשר נשמה באפו ואי' בזהר שע"י כעס מסתלקת הנשמה, דכל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו [והיינו שמסתלק ממנו נר"ן], ואי תימא ריתחא דרבנן, אורייתא הוא דקא מרתחא בי', והנה במד"ר אי' ה' שמות נקראו לה נר"ן ח"י, אך בזהר לא חשיב רק ד' נר"ן ונשמתא לנשמתא, וא"כ שגם חכ' (ובפ"א, חי') נכלל בזה כמ"ש והחכמה תחי'. ג"כ שם שהוא בחי' קדש, דיש ד' מדריגות ממלכת כהנים, וגוי קדוש, ועם קדוש, ואנשי קדש (ובפ"א ובמק"מ מפרש כל הכועס שכינה אינה חשובה כנגדו ומפרש שכינה הוא שכינתא עילאה בינה) (הג"ה. ע' במק"מ דקפ"ב ע"א בפי' הרמ"ז טעם למה נשמתו מסתלקת ממנו, וגם טעם אומרו באפו ע"ש, עכ"ה).

והענין דהנה בנשמות יש ב' מדריגות יעקב וישראל, יעקב הוא יו"ד עקב שהיו"ד יורד בבחי' עקביים לברר בירורים [יעקב] הוא ל' עקוב הלב מכל ואנוש הוא, והיינו לשון חלישות, דבאדם יש ד' מדריגות אדם איש גבר אנוש, ופי' אנוש לשון חלישות והיינו שאינו יכול לצאת ממאסר הגוף, דכשיתבונן במ"ש בורא קדושים ישתבח שמך^טז שאפי' קדושים שהוא מקור נשמות ומלאכים (הג"ה. בת"א פ' יתרו ד"ה בחודש השלישי^יז כ' קדושים שהם נשמות ומלאכים, ואפ"ל קדושים הוא בחי' חכ' שהוא מקור הנשמות ומלאכים, דההפרש בין נשמות ומלאכים הוא דמלאכים הם זיווג נשיקין והיינו שאינו השפעה גשמיות וכמו השפעת הרב לתלמיד, משא"כ נשמות הם ע"י יסוד שנמשך בגשמיות, אך מ"מ ההמשכה היא מבחי' מוחין וכמ"ש באריכות בד"ה להבין ענין מצות פו"ר^יח, וצ"ע מ"ש בתו"א קדושים שהם נשמות ומלאכים, דנשמות הם נמשכים מבחי' יסוד טפה גשמיות רק שרשם מחכמה כנ"ל וגם מלאכים רק שרשם מחכמה, לכן אומר כאן שהוא מקור כו', עכ"ה), הוא רק בחי' שמך שהוא שם והארה בעלמא. וזהו אני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, מפני שהוא רק שם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות, וא"כ צריכים לחפוץ

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org