המעיין הנובע מהתהום וכו', ולכן ארז"ל שאומנתו של הקב"ה דין. אך כשהאדם עושה בחי' דין בעצמו כנ"ל בענין שופטים (וי"ל שופטים מוחין בינה הוא ה' אלקינו) בכל שעריך ראי' ושמיעה וריח ודבור אזי מעוררים להיות נמשך גבורות ממותקות וכמו גבורה דא"א שנק' חסד דלית שמאלא בהאי עתיקא. וי"ל כי ע"י קבעומ"ש בפ' שמע וע"י אומרו ה' אלקינו ה' אחד שהם קבלה על ב' דברות אנכי כו' עי"ז ממשיך להיות הוא הוי' אלקינו, ולכן יעלוז שדי כו' כי בא בר"ה וביוהכ"פ, בר"ה הוא שם אד' ממותק ע"י האל"ף, וביוהכ"פ בינה ש' הוי' בניקוד אלקי', וזהו כי המשפט לאלקים הוא וסוף דבר הכל נשמע את האלקי' ירא, ע' מזה בד"ה וידבר אלקי' כו' וארא ובד"ה שובה גבי למען תורא. אך יש ב' בחי' שמות אלקים, הא' כי הוי' הוא האלקים, הב' שם הוי' בעלותו לעתיקא כאלקים חשיב, וז"ע ב"ד הגדול וב"ד סתם ע' בהרמ"ז ר"פ שופטים וס"פ הנ"ל. והנה ע"י שהאדם מקיים בחי' וידעת היום והשבות כו' כי הוי' הוא האלקים בב' בחי' הנ"ל עי"ז מקיים בחי' שופטים ושוטרים שעושה דין בעצמו מבחי' המשפט לאלקים הוא. ולכן יעלוז שדי וכל אשר בו כו' לפני הוי' כו' והיינו שהדין ממותק מבחי' לפני הוי' למעלה משם הוי' היינו ע"ד ה' בעלותו לעתיקא כאלקים חשיב א"כ דין זה הוא רחמים.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור