תעט

תלמוד גדול או מעשה גדול נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וצ"ל תחלה פי' דעת הסובר מעשה גדול, דהנה מעשה הוא לשון כפי' והכרח וכמו מעשין אותו כו', והנה מעשה גדול היינו שע"י מעשה ממשיכי' בחי' גדול. ולהבין פי' וענין גדול הנה כתיב לך ה' הגדולה, גדולה היא מקור חיות התהוות הנבראי' יש מאין שנק' בשם גדולה, להיות כי החיות אלקי שנעשה מקור להוות יש מאין הנה אין זה כמו השתלשלות עו"ע ועד"מ מדות משכל שהמדות כלולים בשכל גם קודם צאתם להתהוות מהות מדה שהי' כלולים תחלה בשכל ואין זה התחדשות גמור והוא רק מהעלם אל הגילוי, וע"ד עיבור ולידה שאין זה התחדשות גמורה כי כבר הי' בעיבור רק שהי' בהעלם ואח"כ יצא לגילוי כו'. והנה כ"ז הוא רק בבחי' השתלשלות עו"ע לפי שהעלול יש לו ערך לעילתו וכמו מדות ושכל שהמדה יש לה ערך להשכל ע"כ המדה כלולה בשכל גם מקודם, משא"כ למעלה מה שנתהוו נבראים יש מאין הרי זה התחדשות ממש ואין שייך לומר שהיו כלולים תחלה בהעלם כי אפילו התהוות גשמיות מרוחניות אין שייך לומר כן שהי' כלול תחלה, ופשיטא בהתהוות הנבראים מאוא"ס ב"ה ודאי אין שייך לומר כן כי אין ערוך לך כו' כ"א שזה התחדשות גמור, וזהו המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב מחדש ממש מאין ליש, והנה לכן בחי' זו נק' גדולה וכמארז"ל אם מתכנשים כל באי עולם לברוא יתוש א' אין יכולים לזרוק בו נשמה, וזהו גדול הוי' ומהולל מאד, הוי' הוא ע"ש התהוות שזה נק' גדול הוי' כי זהו ענין הגדולה מה שמתהוה יש מאין וכנ"ל.

והנה פי' לך הוי' הגדולה שגם מדת הגדולה בטל הוא לגבי עצמות אוא"ס ב"ה, כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, כי הוא צמצום גדול שיהי' נמשך הארה מאוא"ס ב"ה שהוא בלי גבול להיות מקור לבע"ג וא"א להיות צמצום גדול יותר מזה שיתלבש הארה מן בלי גבול בבחי' בע"ג כו', וזהו שבשבחי השי"ת נא' הגדול הגבור כו' כי להיות בחי' גדול הוא ע"י הגבור שהוא בחי' צמצום שיתלבש בבחי' גדול כו'. והנה צמצום זה עושים ע"י מעשה המצות דהיינו ע"י ביטול רצון, כי הנה ענין מעשה נזכר אצל צדקה וכמ"ש והי' מעשה הצדקה שלום, כי צדקה הוא ע"י שאדם מרויח תחלה ואח"כ נותן מיגיע כפיו הרי מבטל א"ע בזה, וכמו"כ כל המצות נמשלו לצדקה וכמ"ש

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org