את שבתותי תשמרו
שצב
תו' אדמו"ר נאמר בפ' בהר ובחוקתי בליבאויטש שנת הנ"ל [תקצ"ח]
את שבתותי תשמרוא ומקדשי תיראוב אני הוי'. י"ל מש"א שבתותי ל' רבים, ומה שייכות ענין שמירת שבתות למורא מקדש כו'. ילה"ק מארז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתותג כו' פי' שבכל שבת יש בחי' שתי שבתות כמבואר בזה"ק שיש שבת עילאה ושבת תתאהד כו', וענין שבת הוא אותיות תשבה שהוא ענין עליות העולמותו וגם עליות התומ"צז שבכל ימי השבוע כו', אך מתחלה נעשה עליות דתומ"צ שבכל יום ויום העבר בתפלהח הבא אחרי' ונק' התפלה עולת תמידט ואח"כ עליות כל התפלות נק'יא שבתי שהוא שבת תתאה ונק' עולת שבת ואח"כ נעשה עליות שבת תתאה בשבת עילאה וזהו עולת שבת בשבתויב כו' וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה תחלה י"ל ענין עליות העולמות עלי' זו למה היא הלא אין שייך עלי' רק למה שהוא בגדר מקום אבל באוא"ס ב"ה כתי' כי הוי' הוא אלקי'יג בשמים ממעל כו' וכמ"ש בזוהר דלית אתר פנוי מיני'יד וא"כ למה צריך עלי' אליו הלא הגילוי שלו יוכל להיות למטה ג"כ כמו למעלה, וקושי' זאת יקשה ג"כ בענין ירידת הנשמה בגוף שהוא צורך עלי'טו הלא תכלי' הכוונה אינו געה"ת והעליון רק פנימי' הכוונה הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור