והנה ביובל נא' וקדשתם את שנת החמישים שנה והיינו שראש ב"ד צ"ל מקודש בתחלת השנה כנ"ללג, הענין הוא דכתיב ונהר יוצא מעדןלד להשקות את הגן, והנה בחי' עדן הוא בחי' התענוג המלובש בחכ"עלה דאצי' שהוא למעלה מבחי' התלבשות בבינה [... ונק' עדן תתאה כו' כי עדן עילאה הוא עצמות התענוג הפשוט שלמעלה מהתלבשות אפי' בחכ"ע כמשי"ת. ..] ונהר הוא בחי' שער החמישים שנק' יובל כנ"ל ע"ש שהוא מוביל השפע מבחי' החכ' לבינהלו כו' והוא משקה את הגן שהוא התגלות התענוג בחיצוני' בינהלז ומשם נמשך במדות ואח"כ נמשך בבחי' המל'לח דאצי' שכל בחי' אלו נק' בשם גן עד למטה מאיר התענוג בג"ע דברי' ובג"ע דיצי' ועשי' הנק' געה"ע וגעה"תלט כו'. והנה לזה צריך לקדש את שנת החמישים שנת היובל כי חזרת כל העולמות למקורם בחי' פנימי' בינה הוא מצד עצם השנה כנ"ל אך אח"כ צריך להמשיך בו הארת חכ"ע בעצם שלמעלה הרבה מבחי' התלבשות החכ' בבינה, והמשכה זאת הוא ע"י ראש ב"ד שאומר מקודש כי בראש ב"ד מאיר הארת חכ"ע כי אתפשטותא דמשהמ שהוא בחי' חכ' כח מ"המא מאיר בראש ב"ד שבכל דור לזאת ביכולתו לומר מקודש להמשיך הארת חכ"ע בבינה כו'. ועד"ז יובן תירוץ הרמב"ן בענין השבת שצריך לקדשו בכניסתו על היין כו' כי מה דשבת מיקדשא וקיימא היינו עליות כל העולמות לבחי' פנימי' בינה כנ"ל ובחי' זאת נק' שבת תתאה בלבד אך אח"כ צריכין ישראל לקדש אותו בכדי להמשיך בבחי' בינה הארת חכ"ע בעצם עם התענוג המלובש בחכ"ע, וממילא עולים כל העולמות בפנימי' חכ"ע וזהו בחי' שבת עילאה שנמשך בשבת תתאה שזהו ע"י ישראל דייקא מצד שרש כל נש"י הם בבחי' חכ"ע*42 כמ"ש קדש ישראל להוי'מב כו' [... וע' בזהר פ' אמור דצ"ד ע"א אמרי ולאו דילך כו' אמר לון וכי לא קדש נינהו כו'. ..] לכן ביכולתם להמשיך בחי' חכ"ע בבחי' בינה וזהו וקראת לשבת עונגמג להמשיך בשבת תתאה בחי' עונג המלובש בחכ"ע הנק' עדן כנ"ל. וזהו ע"י הקידוש על היין כו' וד"ל.
אך הנה אמרז"ל מחד בשבתא לשבתאמד כו' הענין הוא שצריך כל איש ישראל לעשות הכנה בימות החול להמשיך קדושת השבת במעשה ואז יוכל אח"כ
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור