אגרת ו'תפד

ב"ה, י"ט אלול, תשי"ח

ברוקלין.

שלום וברכה! במענה למכתבו מי"א לחדש אלול הוא חדש הרחמים, בו כותב אודות הרצון להעביר הארון דאביו ע"ה לאה"ק ת"ו, והקבורה היתה על תנאי זה, עד שמונח ג"כ בארון המיוחד להעברה, אבל ישנם כמה מבני המשפחה האומרים שזה מאד לא נכון, שהרי לא תהי' האפשרית לבני המשפחה לבקר על קברו ביום היארצייט, וכיו"ב.

והנה בכלל שאלות כאלו שייכות לרב מורה הוראה במקום שישמע הטענות משני הצדדים, ולכן יעשו כנ"ל, אלא שמובן שצריך להדגיש שהתנו בעת הקבורה כהאמור, ומה שנוגע עוד יותר שמונח בארון המיוחד להעברה, ז.א. שינוי בקבורה, שקרוב לודאי מעכב העכול וכו', ובאם לא יעבירו הרי מתעוררת השאלה על עכוב העכול ושינוי בהקבורה וכו'.

כן מוכרחני לאמר, שטענת בני המשפחה האמורה, הרי שייכת ברובא דרובא כשמעבירים הנפטרים לאה"ק ת"ו, שכל בני המשפחה נמצאים במקום מגורם הקודם, ובכל זה עושים כהאמור.

מסיים במכתבו שעובד הוא במשרד לנהול חשבונות, ובהנוגע להוראה, הרי יש בו רצון להיות מורה לילדי ישראל, ומובן שרצון בכגון דא אינו מספיק כלל, כיון שזהו ענין הקשור באחר, וכשחסרה ההשפעה אצל המקבל, הרי בודאי להמקבל אין נפק"מ מהי כוונת המשפיע, וכמובן בצד הטוב בענין השפעה, וע"ד הודעת רז"ל ספרי תצא כד, יט, מי שאבד לו סלע ומצאה עני ה"ז מעניני הצדקה (אף שברובא דרובא מי שנאבד לו סלע מצטער על זה) והמוסר השכל מובן.

ומה שמטעים, כי עוד חסרות לו הרבה ידיעות וכו', הרי כל אדם חסרות לו ידיעות, ואפילו מי שהגיע לתכלית הידיעה, הרי ידוע מאמר החוקרים (עקרים ב, ל. ועוד) תכלית הידיעה שלא נודע, ורואים במוחש שזה לא רק בידיעת הבורא ועניניו, אלא אפילו גם בחכמות חיצוניות ודוקא בתקופתנו גדול ביותר שטח הבלתי נודע מאשר ההוספה בשטח הנודע.

ובכל אופן גם בהיותו במשרתו נכון לארגן קבוצה שהוא ילמוד אתה לימודי קדש, וכמובן באופן שיהי' הלימוד מביא לידי מעשה, וכמ"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

בברכה לבשו"ט ולכתיבה וחתימה טובה לו ולכל המשפחה שליט"א.