אגרת ו'קעא

ב"ה, ט' ניסן, תשי"ח

ברוקלין

שלום וברכה!

הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ איש רב פעלים

מו"ה יעקב שי'

...בקידושין נז, א בקושית הש"ס בצפור מצורע דשחטה ונמצאת טריפה אמאי מותרת בהנאה - איסורה (הקדשה) היכן הותר (רש"י).

וקשה לכת"ר אמאי לא נימא אדעתא דהכי לא אפשרה וכב"ק (קי', ב') -

ע"כ אי אפשר לומר כן, דא"כ בנשפך דמה אמאי תמות המשתלחת - כסיום המשנה הנ"ל (נגעים פי"ד, מ"ה).

וטעם הדבר שאין אומרים בכגון דא אדעתא דהכי ל"א יל"פ מכמה נימוקים.

והקרוב אלי - ע"ד מש"כ בתוד"ה אדעתא (ב"ק שם) דלא מסקא אנפשא גם בנדו"ד לא מסקא אנפשי' שהרי אין חוששין לטרפות ובפרט לפי' הש"ס בקדושין דנטרפה ע"י השחיטה - והרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן. וביחוד בקדשים דבעי כוונה וביותר ע"פ ההלכה בצפור מצורע דשחיטתה דוקא בכהנים - דזריזים הן.

או יאמר: בנשחטה לאו כל כמיני' לומר אדעתא דהכי ל"א (וגם לא ניחא לי' להתנות כן בשחיטה) כיון דאז משוי לי' שחיטת חולין בעזרה.

או יאמר: בנשחטה - ה"ה כבר ברשות כהן. ואי מתנין בכגון דא כנ"ל.

ובדוגמת שאלה בתרומה וקדשים שאינה בשתי אופנים אלו (נדרים נט, א. ד"מ וש"ך יו"ד סשכ"ג ס"ב).

מוה"ר יעקב: ניימן, פתח תקוה.