לט

כאן צדיק (וב"ר) בכל עניניו ומעשיו, אלא צדיק באותו דבר שעליו אנו דנין עתה, היינו שאינו תאב לעבירה זו, או שמעצמו נמשך לעשית מצוה זו, ואין לו יצה"ר כלל בזה – וע"ד יומא סט: וע"ז יז^. א"ל חד לחברי' ניזל אפיתחא דע"ז דנכיס יצרי', ויצרא דעריות דלא מיתגרי בקרובות. ועייג"כ יד הל' דעות פ"א ה"א ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל כו' ויש שהוא שפל רוח ביותר כו' ויש שהוא לב טהור מאד ולא יתאווה כו' יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת בריתו לפי טבע גופו ויש מהן . . למד אותם מאחרים . . או ששמע שזו הדיעה טובה לו . . והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו – שע"ז אמרז"ל (ברכות סא:) צדיקים יצ"ט שופטן שנא' ולח"ב, כי הרגו ליצה"ר, כדאיתא בירוש' סוטה ה' ה' (ופירש"י בברכות צ"ע).

ואז טענות שני הצדדים שווין, ז"א כ"ש וז"א כ"ש. כי, עושה המצוה טוען שבענין זה לא הוכרח לכל מדריך ומוכיח, כי נמשך מצ"ע לעשות מצוה זו. ועדמ"ש (חגיגה ט:) דהשונה פרקו ק' פעמים ולא ק"א נק' לא עבדו^ג, ונק' ג"כ צד"ג, והיינו משום שבימיהם היתה הרגילות לשנות כל פרק ק"פ, ואין זה נחשב לעבודה. או שנפשו מצ"ע קצה בעבירה זו, עיין בכורות לז^. ואלו הן . . סע"א [מכות כג: לענין דם. בכורות לז^. ואלו הן דברים שהנפש קצה בהם נבילות וטריפות שקצים ורמשים. ועייג"כ הוריות יא' סע"א]. ובכ"ז מגיע לו שכר – טלית שבמתני' – וכאמרם בחגיגה שגם . וכדאמר (מכות כג:) ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר כו', ר"ח בן עקשיא אומר רצה כו', וכמש"פ במפרשי המשנה שם. והמעוררו מדריכו או מוכיחו טוען ג"כ כ"ש, כי לולא הדרכה נכונה או הוכחה בעתו, בטח לא הי' עוסק כ"א בצרכי גופו, כי גם אם הוא מתמיד בלמודו בטבעו אעפ"כ אוהב את גופו יותר בטבעו. ואמרז"ל (ברכות ח^.) לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששב"ג קיים ל"נ שלמה את בת פרעה.

והפסק הוא ז"י כו'. והוא, כי ענין השבועה כפשוטה הוא, אשר במקום שיש חשש דשקורי משקר [ולכמה דיעות גם אם נוסף ע"ז חשוד הוא אממוני' ג"כ], ואינו נרתע מהאיסור אשר בזה, הנה עי"ז שיוצרך לישבע יודה על האמת, ולא יהא נשבע לשקר [ולדיעה הנ"ל אף החשוד לממונא ל"ח אשבועתא (ב"מ ה: ע"ש תוד"ה דחשיד נראה כו', משא"כ לר"י החסיד שם. ובטושו"ע חו"מ סי' צב' ס"ג "וכל מי שחשוד ליקח

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org