לבטוח בה', ואינו מובן איך טוב לבטוח באדם ח"ו. אך הענין הוא דבאדם הכוונה על אדם העליון כמ"ש בלק"ת ע"פ זה והיינו בבחי' ממכ"ע, ועז"א שטוב יותר לבטוח בה' בחי' סוכ"ע כו', וע"כ או' רק טוב לחסות מפני שצ"ל גם לבטוח באדה"ע וכמ"ש שם בלק"ת הענין בעבודה וגם בגשמיות שצריך האדם להתנהג ע"פ הטבע, אבל יותר טוב הוא לחסות בה' כו'. והענין הוא דהנה ידוע שיש ב' מיני הנהגות מלמעלה והוא ענין עילת העילות וסיבת הסיבות, עה"ע הוא בחי' ממכ"ע ומשם נמשכי' הדברים שהולכין כסדרן שע"פ הטבע וכענין הטבע בגימט' אלקים כו', וסבה"ס הוא בחי' סוכ"ע ומשם נמשכים הדברים שהן כעין סבה שלא עפ"י הטבע וכמו כי היתה סיבה מעם ה', ויש כמה דברים שהאדם צריך להניח על הנהגת ה' לבדו ושלא לעשות שום דבר כ"א לבטוח בה' שבטח יעזור השי"ת בדרך סבה כו' (וכאשר רואין שההנהגה צ"ל באופן כזה אין זה בכלל אין סומכין על הנס כו'). ועז"נ תמים תהי' כי לזה צריך תמימות יותר היינו ביטול לגמרי למעלה ממה שנראה לעין השכל האנושי כו', דשכל אנושי אינו מחייב כלל שלא לעשות
שום דבר גם בדרך כלי כו', וצריך להיות לזה ביטול גדול ביותר שלא לעשות שום דבר רק לבטוח כו'. ולכן תמים עדיף מצדיק וכמ"ש רש"י פ' נח ע"פ כי אותך ראיתי צדיק והוא מהגמ' עירובין די"ח ע"ב, דצדיק הוא מבחי' אור ישר בחי' ממכ"ע ותמים בחי' סוכ"ע כו'. וברבות שמות אי' תמים תהי' שנתממו עמו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, נמצא זה שהקדימו נעשה לנשמע נק' תמים, וידוע שזהו ביטול שלמע' מטו"ד כו'. ונמצא דענין התמימות הוא בעצם נקודת רצון הנפש בבחי' ביטול שלמעלה מטו"ד כו'. ויש ענין התמימות בכל הציור קומה גם במוח ולב, וענין התמימות במוחין הוא שהשכלתו והשגתו תמיד הוא לטוב וההיפך מזה אינו עולה בדעתו כלל, וכמו שיש יושר בשכל דהיינו שמשכיל ומשיג כפי אמיתות הענין ולא יעקם בשכלו, כמו"כ יש ענין התמימות במוחין, שמפני נתינתו ומסירתו להדבר השכלותיו והשגותיו הוא רק בטובת ועילוי הענין ואמיתית הענין ואינו נופל לו מחשבה והשגה אחרת כלל כו'. ובכלל זה הוא ג"כ שלא יתאונן לעולם דענין ההתאוננות הוא מפני ששכלו מחייב באופן אחר וע"כ
מתאונן כו', והתמים בשכלו לא יתאונן לעולם מפני שאינו חושב באופן אחר כלל כו'. וכן יש תמימות בלב הנק' ערנשטקייט והוא שתוכו כברו ולבבו שלם בדבר ולא ישונה לעולם ולא יטה לימין ושמאל כו', והוא בלא התפעלות אבל הוא תמים ושלם כו', דבהתפעלות הלב שמצד הטו"ד יכול להשתנות כו' (ורק התפעלות עצמי הוא באמיתות ממש ואינה משתנה כו', והיינו כאשר יש התגלות עצמי באמת ואם אינו אמיתי ישתנה ויתחלף תיכף כו', והתפעלות שע"פ טו"ד ג"כ משתנה כו'), והתמים בלב הוא שאינו מתפעל אבל הוא תמים ושלם (גאנץ און ערנשט וואס עם ארט ארט און וואס עם ארט ניט ארט ניט ואינו מרומה לא לעצמו ולא לזולתו כו'), ולא ישונה לפי שהוא מצד עצם נקודת הרצון שאינו משתנה לעולם כו'. וכן יש תמימות במעשה הנק' תמים במעשיו וכמ"ש איש תם וישר שהוא סו"מ וע"ט בפו"מ בבחי' התמימות שלא ישונה לעולם ואינו נוגע לו הזמן והמקום, שמפני תוקף הדבר והתמימות שבנפשו שכך צריך לעשות ואינו שייך כלל באופן אחר, ע"כ בכל זמן ובכל מקום שהוא ה"ה עושה כן בלי שום שינוי כלל, ולא יחוש
משום מנגד ומסית להדיחו ח"ו מצד עוצם התוקף בנפשו כו', עד שגם אינו נחשב אצלו לנסיון כלל מאחר שאופן אחר ח"ו אינו שייך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור