הוי' (דלעילא) דלתתא, דהנברא אינו יכול להגיע רק אל המקוריז המהווה, אבל ע"י מצות ניתן כח שממשיכים שם הוי' דלעילא וזה הי' במ"ת, ולכן הוא מת"ן תורה שהוא מתנהיח, ועוד מפני שעשי' לעילאיט שמפני שהוא בגשמיות נמשך מבחי' היותר גבוה, וכמ"ש והוי' פקד את שרה ואח"כ ויעש הוי' לשרה, והוי' הוא וב"ד, ואח"כ ויעש הוי' ואי' בזהר איהו בלחודוהי, וכמו"כ כתי' לע"ל עדן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, יעשה כו' וכמו שאנו רואין באדם כשהוא בדיבור אינו כו' אבל כשעושה [עושה בעצמו].
וביאור הענין דהנה כתי' הללויה הללו עבדי הוי' הללו שם הוי' וכן מצינו כ"פ ל' הללויה, וכן הללויה הללו את שם הוי' הללו עבדי הוי', וכתי' מי כמוךכ הוי' מי כמוך נאדר בקודש נורא תהלות יראים להללו. והענין דהנה אנו רואין מי שהוא חכם ה"ז אצלו בהעלם וע"י שמשבחים אותו מוציאין מהעלם אל הגילויכא, וכמו"כ מי שהוא חסדן או נדבן, וזה שייך באדם שהוא בעל מדות אך למעלה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, וזהו ויאמר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', אלקים והוי' הם מדות החסד ומדות הדין אבל בחי' לאו מכא"מ איהו כלל ומשם יומשך זהו ע"י ההילול והשבח וזהו הללויה הללו עבדי הוי' הללו שם הוי', הללויה היינו שיומשך [שיהי'] י"הכב הללו שם הוי' שיומשך גם ו"ה וזהו ע"י עבדי הוי' שיהי' עבודה, וזהו שם הוי' דלתתא אך שם הוי' דלעילא שם אינו שייך הילול ושבח אלא הודאה שמודים לבחי' זו. וזהו דכתיב גבי חנוכה וקבעו בהלל והודאהכג, הלל היינו לשם הוי' דלתתא, והודאה היינו שם הוי' דלעילא ובבחי' זו יראים להללו.
וזהו וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, שגבי האבות הי' שם הוי' ע"י שם שדי שא' לעולמו די אבל ע"י מצות מאיר שם הוי' דלעילא. וזהו לריח שמניך טובים, כל המצות שעשו האבות ריחות שאינו עצמיות, דלגבי איסורי מאכל ריחא לאו מילתא, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקין מכלי לכלי, שע"י המצות ממשיכים מש' הוי' דלעילא.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור