לריח שמניך
רפג
כמארז"ל קיים עד שלא ניתנה, ונברא בביטול שלו אינו יכול להשיג אלא עד מקור הנבראים שזהו ש' הוי' תתאה אבל ש' הוי' עילאה שהוא למעלה ממקור הנבראים אינו יכול להשיג, אבל אחר מ"ת ניתנו לנו במתנה שנוכל להשיג גם ש' הוי' דלעילא, ולכן נק' בשם מתן תורה שהו"ע מתנה שניתן לנו במתנה להשיג ש' הוי' עילאה. ועוי"ל שמפני זה אנו יכולים להשיג ש' הוי' דלעילא משום שניתנו לנו המצות בעשי' גשמי' ועשי' היא לעילא כמ"ש והוי' פקד את שרה ויעש הוי' לשרה, והוי' פקד אני וב"ד ועל ויעש אי' בזהר איהו בלחודוהי נמצא שעשי' היא לעילא, וכמ"ש על לע"ל עדן עין לא ראתה אלקים זולתיך יעשה למחכה לו משמע מזה ג"כ שעשי' היא לעילא, כמו עד"מ באדם יש דיבור ומעשה שדיבור הוא שלא נעשה דבר אבל מעשה הלא דבר הוא, ולכן אנו שניתנה לנו התורה בעשי' יכולים להשיג ש' הוי' עילאה אבל האבות שקיימו התורה ברוחניות לא השיגו רק ש' הוי' תתאה.
ולבאר היטב ענין זה צ"ל מ"ש הללויה הללו ש' הוי' הללו עבדי הוי' ופעם נא' הללו עבדי הוי' הללו את ש' הוי', נמצא שיש למעלה ענין הילול ושבח, ולכאו' צ"ל הלא כתי' מי כמוך כו' נורא תהלות היינו יראים מלהללו. אלא שבהלול יש בו ב' פי' הא' הו"ע הילול ושבח והב' לשון בהילו נרו על ראשי שהו"ע המשכות האור. ובאמת שניהם הם אמת כי ע"י הילול ושבח ממשיכים האור, כמו עד"מ אדם אעפ"י שהוא חכם גדול מ"מ חכמתו הוא צפון ונעלם רק ע"י הילול ושבח שמשבחים אותו נתגלה חכמתו, וכן במדות שכשאדם הוא חסדן או נדבן ה"ה צפון אצלו המדות רק ע"י הילול ושבח נתגלה, כמו"כ למעלה. רק שזהו שייך באדם שיש בו מדות רק שהי' בהעלם וע"י הילול ושבח מתגלה מהעלם אל הגילוי, אבל למעלה ששם הוא לאו מכל אינון מדות כלל, וע"י הילול ושבח ממשיכים מלאו מכל אינון מדות במדות. וזהו"ע מ"ש וידבר הוי' אל משה, וידבר אלקי' אל משה, הוי' הוא מדת הרחמים אלקי' הוא מדת הדין, ובכדי שיוכל להיות המדות זהו ע"י הילול ושבח יכול להמשיך מלאו מכל אינון מדות במדות, כדי שיהי' מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך חנון ורחום הוי'. וזהו מ"ש הללויה שע"י הילול ושבח ממשיכים י"ה, הללו את ש' הוי' שע"י הילול ושבח נמשך ו"ה ונעשה שם שלום, וזהו ע"י הללו עבדי הוי' שע"י ההילול שבבחי' עבודה בביטול באמת נמשך שיהי' שם שלם. וזהו דוקא בהוי' תתאה אבל הוי' עילאה שם נא' נורא תהילות יריאים מלהללו, אלא ע"י ההודאה שהו"ע עצמי' יכולין להמשיך ש' הוי' עילאה שהוא כלול בעצמי'. ולכן בחנוכה קבעוה בהלל ובהודאה, שע"י הילול ושבח ממשיך הוי' תתאה וע"י הודאה ממשיך ש' הוי' דלעילא.
ומעתה יובן מ"ש וידבר הוי' אל משה וארא אל אברהם באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי, שמה שנזכר אצלו ש' הוי' אינו אלא הוי' תתאה וש' הוי' דלעילא לא נתגלה להם, אבל אחר מ"ת כתי' לכן אמור לבנ"י אני הוי' שנתגלה להם הוי' דלעילא. ובזה ניחא מה שאי' במד' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך שכל המצות שעשו אבות אינן אלא ריחות אבל אנו שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, שכל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ט ח"א
- מזהה
- rh-e8vgyzq2
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.