והנה, בענין המציאה, שהוא כנ"ל הזדמנות או התעוררות הבאה מלמעלה, כמה אופנים יש בזה:
לפעמים אין האדם שם לב, או שגם אינו מרגיש ורואה התעוררות זו, ואינו אלא ע"ד מרז"ל (סנהדרין צד' ע"א) אינהו לא חזי מידי מזלייהו חזי, שנשמתו המלובשת בגופו אינה רואה התעוררות זו, ורק מזלייהו חזי; לפעמים מרגיש ההתעוררות, שנופלים לו הרהורי תשובה במחשבתו וכנ"ל.
ובזה גופא ב' דרכים: ההתעוררות פועלת שחוזר מדרכו הרעה, ושב לד' ולתורתו, והוא כדמיון מי שראה את המציאה והחזיק בה. או שלפי שעה הוא עומד בהתרגשות, אבל כעבור ההתעוררות דלמעלה, חולף ועובר גם רוח טהרה שבקרבו. וכמו שרואים אנשים שנתעוררו בעשי"ת, שאז מעוררין את האדם מלמעלה, כמרז"ל (יבמות מט' ע"ב) דרשו ד' בהמצאו כו' אלו י' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, אבל כעבור ימים אלו חוזרים לסורם.
ונבאר בפרטיות יותר קצת: הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן, וכמו ע"י תקיעת שופר שנאמר על זה (עמוס ג' ו') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (ועייג"כ ביד החזקה הל' תשובה פ"ג ה"ד), נזכר לפתע פתאום על עון זה, ונתחרט עליו, עד שגמר בלבו שלא יעשהו עוד.
והנה, מצד מצבו עתה, הרי האדם יראה לעינים, ויש מקום לומר, שתשובתו תשובה שלמה היא, שזדונות נעשו לו כזכיות, והוא כבר בסוג ישב ולא עבר עבירה הנ"ל שנותנין לו שכר – הטלית – כאלו עשה מצוה. אבל הבחינה בזה הוא, כשאירע באותו פרק באותו מקום באותה אשה, וכמרז"ל יומא (פו' ע"ב), אם אז שכח לגמרי על ההתעוררות שנתעורר, ונכשל עוד הפעם, ה"ז הוכחה שלא היתה אלא ראי' בעלמא, אבל לא החזיק בהמציאה ואין הטלית שלו.
ובכ"ז, כדמיון ראית עין, שאפשר שתשאיר רושם בנפש, אפי' אם לא הי' בהסתכלות החזקה, וגם אפילו אם הי' בלי השתתפות כוח המחשבה והשכל כנ"ל, הנה גם בראי' זו אפשר שכעבור איזה זמן אחרי שנכשל בפעם הב', זכור יזכור מעמדו ומצבו בעשי"ת העבר, וזכרון זה יעכבו מעשית עבירה זו עוד הפעם. אבל בכ"ז,
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור