מפני מה המפייסו גדול כ"כ שמתברך בי"א הלא הנותן פרוטה נותן לו להחיות נפשו ולכאו' הוא יותר גדול מענין הפיוס. והענין הוא דהנה צ"ל שנית ענין הנותן פרוטה דהנה עני לית לי' מגרמי' כלום שעני חשוב כמת שהוא מדרגה היותר תחתונה, ולמעלה הוא בחי' סיהרא דלית לה מגרמה כלום בחי' עני חשיב כמת וצריך להמשיך לה חיים וההמשכה הוא מבחי' עץ החיים, ואיתא בזהר עץ חיים דא וא"ו, וז"ע יהיב פרוטה כי איתא בשל"ה סוף חלק א' דרצ"ג סע"ב שפרוטה הוא פרט ו"ה היינו להפריט בחי' הוא"ו אל הה"ה שהה"א הוא בחי' עני וכאשר נמשך מבחי' הוא"ו אל הה"א ז"ע החיות שלו. וביאור הדבר יובן ממ"ש בסדור בד"ה אד' שפתי תפתח מענין קול ודבור שהקול הוא בחי' כלל והדבור הוא בחי' פרט שמפרט מה שבכלל, כי הקול הוא בחי' כללות על כל האותיות והאותיות הוא בחי' פרטיות כו' וזהו קול דברי אלקי' חיים, וז"ע פרוטה להפריט בחי' הוא"ו אל הה"א ולכן מתברך בוא"ו ברכות נגד וא"ו דשם הוי' שז"ע קדוש בוא"ו כי קדש מלה בגרמי' וקדוש בוא"ו הוא בחי' המשכה.
והמפייסו מתברך בי"א ברכות. להבין ענין הפיוס הנה מצינו ל' פיוס בדרז"ל בחולין כשאמרה הלבנה א"א לשני מלכים לשמש בכתר א' א"ל לכי ומעטי א"ע א"ל בשביל שאמרתי דבר הגון כו' א"ל צדיקי' יקראו על שמך חזי דלא אפייסה אמר הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, ונמצא כי מצינו ל' פיוס בלבנה והיינו שה"ע הנחת דעת כמו העני שמדוכה ביסורים קשי' ומרים הנה כאשר א' ידבר על לבבו עד אשר יתפייס הנה הוא מניח דעתו לבל יקפיד כ"כ, וזהו דבר גדול יותר מצדקה כי צדקה הוא רק להחיות גופו אבל ע"י הפיוס ממשיך חיות לנשמתו והלא זהו דבר נעלה יותר. וזהו פיוס אותיות יוסף, כי הנה כתי' אלה תולדות יעקב יוסף ולכאורה צ"ל הלא הל"ל אלה תולדות יעקב ראובן, אך הענין הוא דהנה יעקב הוא בחי' וא"ו בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, אך הנה זהו המשכה רק למעלה ובבחי' שורש הנבראי' נמשך רק הארה חיצוניות, אבל יוסף כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא הוא בחי' השפעה פנימיות מבחי' הדעת, וזהו פיוס אותיות יוסף כי ע"י הפיוס נמשך המשכה פנימיות מבחי' הדעת להחיות נשמתו כו', ולכן מתברך בי"א ברכות כי ע"י הפיוס נמשך קדש שלמעלה מבחי' קדוש בוא"ו כנודע, וז"ע ה"א ראשונה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור