אגרת ז'רנב

ב"ה, יו"ד ניסן, ה'תש"כ

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

... ובעמדנו לפני חג הפסח, זמן חירותנו, שהי' אז לא רק חירות כפשוטו מעבדות מצרים אלא גם חירות מהגבלות הטבע, שהכל הי' בנסים גלויים, הן בהתחלת החירות - נגוף למצרים ורפוא לישראל באותו רגע, שהוא היפך אפילו מטבע דקדושה, שהרי כאן מדת הדין ומדת החסד בבת אחת [ולכן הי' אפשרי הדבר רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא שליח, שהוא לבדו, כלשון הרשב"א בתשובותיו, נמנע הנמנעות], וכן בסיומו דחג הפסח בקריעת ים-סוף אף שלכאורה לא הי' הכרח בנס גלוי זה כיון שבאותו הצד שירדו בו עלו (תוס' ד"ה כשם, ערכין טו, א) -

יהי רצון שיהי כן בכל עניני תורה ומצותי' ועל אחת כמה וכמה בשטח החינוך, שבקשר עם יציאת מצרים הרי התינוקות הם שהכירוהו תחילה ועד לסיומו של ענין במתן תורה, שהי' על ידי ערבות של "בנינו ערבים בעדינו".

החותם מעין הפתיחה בתקוה חזקה ביחסו הכי טוב לעניני מוסדות האמורים ובפרט שהשקיע בהם כל כך אהדה סיוע וידידות.

ובברכת חג הפסח כשר ושמח וחירות אמתית מכל ענינים המבלבלים בעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב, ובכבוד.

Kehot Publication Society · commercial