סימן א

סימן א

שו"ב שהעלים עין מנגלד¹

שאלה

לאה' דודי ידיד נפשי ה"ה הרב המפורסם מו"ה יהודא ליב שי'

השו"ב ר' ישראל² מוכ"ז³ נ"י שבא בשאלה זו (נגלד קרום העליון קצת⁴ מכוון נגד נשבר הצלע ונקשר ואין עוקץ⁵. והשו"ב העלים עין מזה והכשירה. ואח"כ כשהראו לו תקע עצמו לדבר הלכה ואמר אעפ"כ יש להתיר והורה כן למעשה) לכדו"ח הרב⁶ שי'. והוציא ע"ז יותר משלשים רובל סי"ג. ולהיות שאינו כעת בביתו ויתמהמה עד קרוב לר"ה⁷ ולא יוכל להמתין כל כך כי אפס כסף. ולזאת בא אלי לבקש ממני על זה, ובהיות כן אמרתי לו שיסע למעכ"ת. ובקשתי ממנו שישיב על שאלה זו ובודאי יסמכו על מכ"ת. ואם יקשה בעיניו להשיב מחמת שלא נשאל, יוכל מעכ"ת לכתוב אלי ואשלח להם מכתבו. ובגוף הענין לפענ"ד אחר העברה חדש וקבלת דברי חברות הי' נראה להכשירו, לפי מ"ש אאזמ"ו נ"ע בשו"ע סי' ב'⁸, אם יסכים מעכ"ת. והנה אם ירצה מעכ"ת אבוא אחריו גם כן אליהם למלאת דבריו. ומנחיצת המוכ"ז לא באתי בארוכה.

ויקבל החו"ש מאדה"ש כנפשו ונפש ידידו דש"ת מלו"נ

מנחם מענדל

תשובה

ברך לקחתי ואשיב מפני הכבוד לאה' נ"א⁹ ידידי ידיד עליון טוביינא דחכימי הרב המפורסם מוהר"מ מענדל שי'.

על דבר השו"ב שהעלים עין מנגלד קרום העליון שהי' בריאה, ומקום הנגלד הי' מכוון קצת נגד שבירת הצלע בלא עוקץ חד ונקשר והכשירה השו"ב. ואחר זה כשהראו לו הנגלד עם שבירת הצלע הנ"ל, תקע השו"ב עצמו לדבר הלכה בלי שאלת המורה אשר בעיר, והורה השו"ב למעשה שאעפ"כ היא כשרה. וידוע שהשו"ב הוא למדן וירא שמים ואין חושדין אותו בפריקת עול וקלות ח"ו, וכמו שכתב המ"ץ דמחנהו¹⁰ שהוא איש תם וישר, והורה מעכ"ת דאחרי העברת חדש וקבלת דברי חברות נראה להכשירו וכמ"ש רבינו הגאון אחמו"ר ז"ל נ"ע בש"ע סי' ב' סק"א. וביקש ממני להודיעו חוות דעתי בדין זה.

מאשר יקרת בעיני ונכבדת לא אוכל להשיב פניך ריקם. ובפרט אחרי אשר התחלת לדבר אענה אף אני כמוהו, מסכים דסגי ליה למוכ"ז בקבלת דברי חברות כמ"ש מעכת"ר. ולא עוד אלא שלפע"ד אין צריך להעברה כלל. כי עיקר טעם ההעברה הוא כמ"ש רבינו הגאון אחמו"ר נ"ע (בביאורו לש"ע יו"ד סי' ב'¹¹) משום שצריך לביישו כי היכי דליהוי הקבלה באמיתת לבבו, ודי והותר במה שסבל חרפה ובזיונות. וכ"מ להדיא במהרי"ו סי' צ"ז דבשוחט שבא לפניו הח"ר מולין לא הצריך העברה כלל, ואף שכתב שבשוחט שבא לפני מהר"ז רונקיל ומה"ר טודרוס כמדומה לו שלא בדק חדש, אלא על כרחך דהיינו טעמא כדסיים על הח"ר מולין ודי והותר לו בשתו וחרפתו שסבל כו'. ועוד שאחרי שהמ"ץ ואנשי עירו כתבו עליו שהוא איש תם וישר, ובכהאי גוונא אמרינן ודאי משגה הוא ולא חשדינן ליה לפושע, ובזה אין צריך כי אם קבלת דברי חברות לחוד כמ"ש רבינו הגאון ז"ל נ"ע בש"ע סי' ב' סס"ק א'¹² בשם הש"ך בשם מהרי"ו, והוא בש"ך סי' קי"ט ס"ק ל"ג. וע' פר"ח שם ס"ק ל"א שכן פסק להדיא דלא בעינן העברת חדש כו' אלא סגי ליה בקבלת דברי חברות, לחוד והיינו אף שיצא טרפה ממש מתחת ידו פעם אחת.

אך עוד אחת היא והיתה לבאר, דלכאורה אין זה מועיל אלא על השגיאה שיצתה מת"י שלא ראה ולא השגיח בריעותא הנזכרת שנמצא בריאה, אבל במה שתקע עצמו לדבר הלכה למעשה להורות בדבר שצריך לשאול את פי המורה אשר בעיר, אילו היה האמת כדברי המורים שהטריפו בהחלט, לא הי' לו שום התנצלות שגיאה. אמנם יש לצדד כמ"ש מהרי"ו שם, דאלו הוה ריאה קמן הות מתכשרא, והכי נמי יש לומר בנידון דידן, כי הנה עיקר החומרא מחמת השבר, שאם נקרע קרום החיצון מחמת השבר שמא ניקב גם הפנימי, ולא בקיאינן בבדיקה. וכבר האריך בזה הגאון המפורסם בדורינו מהר"ז מרגליות נ"י, כאשר הראה המוכ"ז לפני העתק תשובתו בשו"ת שבספרו על בדיקת הריאה סי' י"ח, וע' בשו"ת בית אפרים חי"ד סי' ט"ו, והראה פנים דיש לסמוך על בדיקתינו, אלא שבסוף ביטל דעתו מפני כבוד דודו הגאון מוה' סענדר זצללה"ה, וכן קבע בשו"ע שלו¹³ (סי' ל"ו סי"ג). אבל באמת אם לדין יש תשובה, דלא חיישינן בניקב החיצון שמא ניקב גם הפנימי, אלא בקוץ או מחט שהם דקים, אבל לא בקנה וכיוצא בזה, כדאיתא בשו"ע סי' נ"א ס"ב לענין חשש נקיבת אברים הפנימים. והכי נמי יש לומר יש לומר בשבר זה, כיון שאין בו עוקץ הנוקב, והשבר רחב עד שקרום החיצון נקרע קרע רחב מעט, אם כן אם היה ניקב קרום הפנימי היה נקרע גם כן קרע באורך ורוחב מעט, ולא נקב כל שהוא. ואין לחוש שמא באמת נקרע איזה קרע באורך ורוחב מעט, דפשיטא דכל כהאי גוונא יש לסמוך על בדיקתינו.

ואף שמכל מקום השו"ב המוכ"ז עשה שלא כהוגן במה שהגיס לבו להורות מדעתו, והיה לו לשאול פי המורה, על כל פנים בכל כהאי גוונא אין לדונו כמי שיצתה טריפה מתחת ידו ח"ו. ואף לדברי המורים שהטריפו, מכל מקום יש לומר, מאחר שהיא מלתא דתליא בסברא, אין לדונו כמזיד להקל ראשו בהוראה, אלא כטועה בעלמא, ואף לא כטועה בדבר משנה אלא כטועה בשקול הדעת. ומכל מקום להבא צריך לקבל עליו שלא יסמוך על שום הוראה מדעתו בדבר שצריך לדמות מלתא למלתא, ובפרט בראותי אותו שהוא חריף בסברות ובקיאות, ואגב חריפותא יכול להיות משבשתא, דמאחר שאינו קבוע להוראה מי ביקש זאת מידו, אין זו מלאכתו המוטלת עליו כי אם על המורה.

ואם כה יעשה שיקבל עליו בפני מעכת"ר, יכול לכתוב לשם שכבר קבל דברי חברות בפניו, הן בהשגחת הריאה, הן בפסק דין שלא יצא מתחת ידו דבר הוראה הצריכה שאלת חכם בלי שאלת המורה, ויכולים לסמוך על שחיטתו ובדיקתו כמקדם.

והיה זה שלום דברי דודו ידידו לנצח

יהודה ליב מיאנאוויטש

*

לאה' אנ"ש דק' שטרעשין ולהרב המ"ץ כמוהר"ר ארי' נ"י

מכתב הרב המ"ץ לכדו"ח הרב שי', ומכתבם אלי, ע"ד השו"ב הנוכחי, הגיעו על ידו אחר נסיעת כ"ק מכאן ויתמהמה בדרכו עד לפני ר"ה, ולזאת קשה עליו עכובו פה. ויעצתיו לנסוע לד"ז הה"ג מוהר"י ליב מייאנעוויץ, ומוסגרת פה תשובתו שהסכים להחזירו ע"י קבלת דברי חברות לבד. והנני מסכים גם כן לדבריו. הגם שכתבתי לו תחלה שיצטרך גם כן העברה חדש, אמנם אינו לעכב, לפי המבואר במכתבם שהוא ירא שמים ולמדן ואין חושדין אותו לפריקות עול וקלות ח"ו, וכן כתב הרב המ"ץ שהוא איש תם וישר, ובכהאי גוונא אמרינן דודאי משגה הוא ולא חשדינן לי' לפושע, ואז אין צריך כי אם קבלת דברי חברות לבד, כמ"ש כאאזמו"ר נ"ע בשו"ע סי' ב' סוף סק"א בשם הש"ך בשם מהרי"ו, והוא בש"ך סי' קי"ט ס"ק ל"ג. ועי' פר"ח שם ס"ק ל"א כתב כן להדיא דלא בעינן העברת חדש כו', אלא סגי בקבלת דברי חברות לחוד, והיינו אף ביצאתה טרפה ממש מתחת ידו פעם אחת. לזאת הנה קיבל פה דברי חברות, להיות זהיר מכאן ולהבא בבדיקת הריאה, וגם שלא יצא מתחת ידו הוראה הצריכה שאלת חכם בלי שאלת המורה. ולזאת תוכלו לסמוך על שחיטתו כמקדם, כמ"ש דו"ז הרב הנ"ל, ודבריו אינם צריכים חיזוק ממני.

ויקבלו החו"ש מאדה"ש כנפשם ונפש דו"ש מלונ"ח

מנחם מענדל בא"א מוהר"ש שכנא זללה"ה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org