אגרת ו'רלו

ב"ה, י' אייר, תשי"ח

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו ממוצש"ק, מענה על שאלתי בהנוגע לשידוכין וכותב ומונה נמוקים שעכבו בידו עד עתה מזה.

והנה מובן שכיון שתורתנו תורת חיים ציותה עלינו לא טוב היות האדם לבדו, ולערב אל תנח ידיך, ונפסק הדין גם בשו"ע (אבה"ע בתחלתו) הרי ודאי שהנמוקים האמורים יש לתרצם ולהבטיחם (באווארענען), והרי ראו במוחש בעבר הקרוב שהיו כו"כ במצב כשלו והשתדכו ונשאו ושבעי רצון הם וחיים חיים מאושרים. ובמ"ש שמא יגרום הדבר לריחוק ילידיו שי', מסופקני במאד, היש מקום לחשש זה ואדרבה קרוב לומר שזה גם רצונם. ולשאלתו בהנוגע שלש רגלים, הרי כשיתחיל להתענין בהצעות בהאמור דורש זה זמן עד שמוצאים ומתדברים הפרטים וכו' ובינתים יעברו שלש רגלים, משא"כ אם לא יתחיל גם להתענין.

במ"ש אם לחלק הרכוש שלו וכו'. - הנה אף שיש מקום לחלק זה שרוצה לתת לצדקה דוקא ע"י עצמו, וכמאמר תורתנו מצוה בו יותר מבשלוחו, וראה ג"כ שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר מיוסד על המאמר עולמך תראה בחייך, אבל בהנוגע שרוצה לחלק עתה הראוי להוריש לאחרי אריכות ימים ושנים, לא נראה לי סברא זו, והרי רואים בתקופתנו, שהנהגה זו הביאה לתוצאות בלתי רצויות. והשי"ת הזן ומפרנס לכל בטוב בחן ובחסד וברחמים ימלא צרכיהם של כל אלו שרוצה לשתפם בהחלוקה באופן טוב, ולאורך ימים ושנים טובות ישתמש בנכסיו לעניני תורה ומצותי'...

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

Kehot Publication Society · commercial