וזהו ג"כ רמז לשון הש"ס שבת (יד' ע"א) האוחז ס"ת ערום נקבר ערום, ופירשו שם ערום בלא מצוה.
– וגם תורה, מצד שת"ת מצות מלך היא, הרי שלימות קיומה הוא, כשלומד תורה מפני שכך ציוה מלכו של עולם, ולא מפני שהשכל וסברא שבה ערבים לו.
ולכן אמרז"ל (עירובין סד' ע"א) כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה, כי, עונשו מדה כנגד מדה, כיון שאינו רוצה ללמוד תורה ע"י הקדמת קבלת עול מלכות שמים, שאז כל השמועות יהיו נאות בעיניו, כי אם לומד תורה כלומד חכמה אחרת: חשבון תכונה וכיו"ב, ובמילא מחוה דעתו אשר שמועה זו נאה וזו אינה נאה, הרי אז גם השמועה שנאה בעיניו משתכחת ממנו,
ומצד פרט זה שבת"ת, הרי גם התורה נדמה ללבוש, שהוא מקיף אבל אינו מתאחד עם האדם, וכמרז"ל (שבת קכ' ע"א) ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא. –
והנה כחילוק הנ"ל דמזון ולבוש בתומ"צ, דתורה עיקרה שמתאחדת עם האדם, אבל מצות אופן קיומם מפני שהם גזירת מלך – וגם בת"ת יש פרט זה כנ"ל – חילוק זה נמצא גם כן בפעולת התומ"צ בנפש וגוף האדם, וגם בשכר התומ"צ.
דת"ת פועל שנעשה מוח האדם עי"ז מזוכך יותר, כנראה בחוש ומובן בשכל. ואמרז"ל (סוכה מו' ע"ב) והי' אם שמוע תשמע גו' אם שמוע תשמע, אם הורגלת לשמוע, אז תשמע, תוכל ללמוד ולהוסיף. רש"י. וכמו כן ע"י התמדת קיום מצות, המדות טובות שבהם נעשו קנין בנפש האדם, וע"ד מ"ש בפיה"מ (אבות פ"ג מט"ו) בפי' לשון המשנה והכל לפי רוב המעשה, ולא קאמר גודל המעשה, דע"י התמדה בעשי' נעשה קנין חזק בנפשו. ואמרו (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה, וביומא (לח' ע"ב) כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם א' ושני' ואינו חוטא, שוב אינו חוטא. ועייג"כ בזה יד הל' דעות פ"א ה"ז ופ"ב ה"ב.
אבל יש בפעולת התומ"צ ענינים שאין שייך לומר על זה שנעשים קנין בנפש, ולפעמים גם אינם מובנים בשכל, ובכ"ז
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור