רה

אותיות הדיבור ובין צירוף לצירוף בין נקב לנקב מקבלים הם, ואף זאת מאחורי העור. היוצא מזה שחיותם חיות מועט.

וזהו ר"א רמי כתי' טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו, משל כשהוא משקה משקה את כל השדה כולה, וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם, דטוב הוא השפעת רוחני' עד [שנעשה] השפעת גשמיות, וזהו לכל דע"צ ההכרח צריך להימשך גם לסט"א, אך טוב ה' לקויו, היינו השראת אוא"ס זהו דוקא לנפש תדרשנו שהו"ע אתעדל"ת וזהו לקויו מי שהוא בטל לזה נמשך השראת אוא"ס.

וזהו מלחמה להוי' בעמלק, דהנה עמלק הוא חוצפה ועקשות וגסות, אם תגביה כנשר, דרך הנשר בשמים, וזהו החוצפה שמגביהים לקבל מבחי' זו ששם הביטול אינו תופס מקום כלל, וכמ"ש שממית בידים תתפש^ט והיא בהיכלי מלך, אפי' בהיכלי מלך מ"מ שממית כו' ודוקא בהיכלי מלך ששם אינו נוגע כלל דאם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם חטאת מה תפעול בו ומה מידך יקח. אך משם אורידך נאום הוי' דכך עלה ברצונו שיהי' רצון אותיות צינור שיהי' אני הוי' אני הוא עצמיות אוא"ס, שיהי' אני הוי' כולא חד. וזהו מלחמה להוי' בעמלק, דלמעלה משם הוי' אינו נוגע כלל, אך בשם הוי' שבסדר השתל' הוא לוחם שיומשך למקום הראוי דוקא, וזהו משם אורידך אפי' ממדריגה ששם (אפ"ל שהוא מ"ש קרא שם פרעה מלך מצרים) מגיע, ג"כ אורידך. ובאמת לאו דוקא ברצון אפי' בחפץ ג"כ דאי' במדרש והארץ היתה תהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, ועדיין איני יודע באיזה מהם חפץ וכשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי כשהוא חפץ אינו חפץ אלא במעשיהם של צדיקים. ולכאורה מהו החקירה בתחילת ברה"ע, והלא ברה"ע הי' כדי שיהיה המשכת אלקות ומהו החקירה באיזה מהם חפץ. והענין דהנה בפנימיות הרצון באיזה מהם חפץ, וכשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הרי גם בפנימיות הרצון ג"כ חפץ במעשיהם של צדיקים, ואמר ל' חפץ הרי שגם בבחי' חפץ יומשך רק למקום הראוי. והענין הוא שיומשך האל"ף, שברה"ע לא הי' אפשר להיות באל"ף מפני שהוא ר"ת ארור^י כ"א בבי"ת בחכמה יבנה בית יבנה בי"ת, ואחר שהי' ברה"ע בבי"ת יכול להיות מ"ת באל"ף [וצריכים להמשיך האל"ף בח' ד'] (ובפ"ג כנ"ל^יא).

ולכן אומרים אחד ולא יחיד, דמצד יחיד אפשר סט"א ג"כ לקבל לכן אומרים יחיד^יב שיומשך למקום הראוי. וזהו מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ שממשיכים

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org