אגרת ה'תתקנו

ב"ה, כ"ט כסלו, תשי"ח

ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה למכתבה מערב חנוכה, בו כותבת על דבר הצעת הנכבדות ואשר ישרה בעיני' ההצעה, ורואה היא בזה מצוה כפולה הצלת נפש יהודי על ידי שיבה לכור מחצבתה (אורח חיים על פי התורה והמצוה) ומצות הנשואין.

והנה בכלל על מצות כאלו, אמרו חז"ל אין עושים מצות חבילות, והנוהג שבעולם, אשר הנשואין הן לא כמטרה בכדי לחנך זא"ז עאכו"כ לא בכדי לשנות ענינים הכי עיקרים בחיי הצד השני, ובפרט שכנראה ממכתבה יהי' זה שינוי באורח חיים שנהג בו המדובר כמה שנים, ולפתע פתאום יודרש ממנו לקבל על עצמו עול תורה ומצות בחיי היום יומי, ז.א. כמה פעמים ביום לשנות מרגילותו, וביחוד שאפילו כשמקבלים על עצמם שינוי זה, לא תמיד משערים מראש את הקושי שבדבר לזה שזמן ארוך התנהג באופן הפכי.

אינה מזכירה במכתבה מה הי' מענה המדובר על התנאי שאמרה, והעיקר אופי המענה, כוונתי באם כיון שאין הברירה בידו מסכים על זה, או שעושה בחפץ לב או גם בשמחה ובטוב לבב.

ובכל אופן, באם אפילו המענה הי' בנוסח הכי טוב, הנה כיון שכהסיום במכתבה לא קבעו המועד, מהנכון שהמדובר יתחיל להתנהג תיכף באותו אורח חיים שדורשת היא ממנו, ויהיו שבועות הבאים מעין תקופת נסיון בשבילו ובשבילה.

והשי"ת המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, ינחה בדרך הטוב לפני' בטוב הנראה והנגלה.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

Kehot Publication Society · commercial