אגרת ו'נז

ב"ה, ט"ז שבט, תשי"ח

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו במשך שנים האחרונות, ואשר בטוח שלא אבוא אליו בטרוניא, כי כלשונו במכתבו לא יכול לעזור את וכו' אינו יכול כו' בהנוגע ללמוד התורה כו' לעבודת התפלה, להתעסק בחנוך על טהרת הקדש וכו'.

וכנראה שאינו חושד את עצמו כלל שאולי ישנו ספק ספקא שאין הענין כן "דלא יכול", אלא הענין - דלא רוצה, וה"ה בהנוגע לסיום מכתבו שיכתוב כשאר אנשים פשוטים, הנה הסוג דאנשים פשוטים בהנוגע להמעלות שלהם מובן שכ"א עליו להגדיל ולהשתדל בזה, אבל לפטור את עצמו מכל אלו ההתחייבויות שבאו ממורשת אבות ע"י החינוך שקבל במשך כמה שנים וע"י הסביבה בה הי' נמצא, ולטור א"ע מכל זה בהכרזה, שאיש פשוט הנני, מובן שאין לזה כל מקום.

ובמה ששואל אם לפעול בכיוון כו' בהנוגע להסתדרותו בעתיד, הרי גם זה פשוט שעל כ"א מבני ישראל להשתדל בהסתדרות כזו שיוכל למלאות תפקידו כדבר משנה, אני נבראתי לשמש את קוני, וככל שהאפשריות גדולים יותר (אע"פ שהאפשריות באו בלא יגיעה ובלא השתדלות כי אם בירושה או בחנוך אבות וכנ"ל) הרי גם האחריות והתפקיד גדול יותר, וביחד עם זה גם הזכות והסיוע מלמעלה.

ויהי רצון שיכיר בהאמת תוכן פתגם חז"ל אדם קרוב אצל עצמו, ולכן אינו דן על מצבו לאמיתתו, ולפעמים נוטה לימין ולפעמים לשמאל, ויעשה כהוראת המשפיע אצלו למד דא"ח, עשי' אליבא דנפשי' ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

Kehot Publication Society · commercial