הזהיר ומקדשי תיראו שאחר כל עליות המדריגות צריך אתה לעורר מדת היראה בנפשך כי היא העולה על כולנה אע"פ שהיא סוף כל המדריגות שהוא מאצי' לבי"ע כנ"ל.
וביאור טעם הדבר ילה"ק מארז"ל גדול מקדש שניתן בין שתי אותיותקטז והיינו בין שתי שמות דהוי' ואדני וכמ"ש מכון לשבתך כו' ה' מקדש אדני כוננו ידיךקיז כו', ונמצא שהמקדש הוא המחבר בחי' הוי' ואדניקיח כי אדני הוא בחי' יחו"תקיט ד"ת מאין ליש והוי' הוא בחי' ד"עקכ יחו"עקכא מיש לאין היינו שלמעלה הוא יש האמיתי וכולא קמי' כלא חשיבקכב ושיהי' הביטול למטה כמו למעלה זהו יחוד שתי דעות הנ"ל וזה נעשה ע"י המקדש, והטעם כי על המקדש נא' מה נורא המקום הזהקכג כו' ובחי' נורא שרשו בבחי' הקו"ח ולכן נא' והנורא בתוס' וי"וקכד כי הגדול הגבור הוא בחי' חו"ג ששרשם בבחי' ראשית הקוין שהם בחי' חו"ב משא"כ נורא הוא בחי' מדת הת"ת ששרשו בבחי' פנימי' הקו"ח שלמעלה מהתחלקות ג' קוין לזה נא' והנורא בתוס' וי"ו וידוע דהוי"ו נק' אות אמתקכה להיותו מושרש באמת העצמות [... וכידוע דבחי' פנימי' הקו הוא מאא"ס שלפני הצמצום שהאור הוא כעין המאור שהוא בחי' אמתת העצמות שלמעלה מגילוי אור כו' וד"ל. ..]קכו. והנה בחי' נורא זה שורה במקדש כו' כנ"ל לזאת ע"י המקדש נתייחדו ב' הדיעות דהוי' ואדני להיותו בשרשו למעלה מהם שהוא בבחי' הקו"ח כו'. וזהו ג"כ הטעם דגדול העונה אמןקכז יותר מן המברך כי מברך נק' המשפיע למקבל והמקבל הוא בחי' שם אדני והמשפיע הוא בחי' הוי' אבל העונה אמן הוא המייחד הוי' ואדני כי אמן בגימ' הוי' ואדניקכח וכיון שהוא מייחדם ע"כ לומרקכט שהוא למעלה מהם כו'. ועי"ז יובן מה שהזהיר ומקדשי תיראו כי היראה נמשכת מבחי' נורא השורה במקדש ה' ובחי' זאת שרשה בבחי' הקו"ח ששרשו באמתת עצמות המאור שלמעלה מכל מיני גילוי אור דבחי' שבת הנ"ל [... והיינו למעלה אפי' מבחי' שבת שבתון שהוא בחי' התגלות תעה"פ שלמעלה מבחי' חכ' והיינו בחי' ג"ר דע"י שזהו מל' דא"ק שהוא בחי' גילוי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור