קעב

ולהבין דבריו וגם דברי הירושלמי והמדרש הנ"ל, צ"ל טענת משה שטען למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, וארז"ל במד"ר ס"פ שמות, שאמר משה נטלתי ספר בראשית ומדת הדין היתה, פי' שהודה שמגיע להם עונשם, והיינו שקאי על דור המבול ודור הפלגה, אבל אלו מה חטאו, והשיב לו הקב"ה וידבר אלקי' כו' אני הוי', שמובן התשובה שאין זה מדה"ד כ"א רחמים. ולכאו' אינו מובן האיך יתכן לומר על שעבוד קשה כזה בחומר ובלבנים שזהו רחמים כו'.

אך הענין יובן ע"פ מ"ש בפע"ח^ו שער חגהמ"צ שישראל שהיו במצרי' הם היו גלגול דור הפלגה שחטאו ועשו עיר ומגדל וראשו בשמים, ומפני כי לא היו אבני' בבבל כמארז"ל וכי יש אבני' בבבל, לכן ותהי להם הלבנה לאבן, ולתקן חטא דור הפלגה לכן עינו אותם במצרי' בחומר ובלבנים להיות להם לכפרת עון וזיכוך על שחטאו בלבנים בבנין העיר והמגדל. ולהבין זה צ"ל שורש ההפרש בין אבן ללבינה^ז, בהיות ידוע כי האבני' הם בריאה בידי שמי' והלבינה היא הנעשית בידי אדם, והענין הוא דהנה האבני' בכלל הם אותיות וכנודע ממ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי בתי', כינה להאותיות בשם אבנים וצירופי התיבות בשם בתים^ח, והיינו שכמו הבית הוא כאשר מצרפי' הרבה אבנים יחד, כן בהקבץ כמה אותיות יחד נעשה מזה תיבה אחת, ותיבה אשר היא משני אותיות יכולי' לצרפה על שני צירופי' עד"מ אב יש בו שני צירופי' אב בא, אמנם הנה נודע שענין האותיות הם כלים להאור המלובש בו, וכמו תיבת אב מורה על שהולידו, ותיבת בא מורה שיבוא, הרי האותיות הם כלים להאור הגנוז בו. והנה נודע ממ"ש בע"ח בכ"ד שמ"ה מברר ב"ן, וידוע שבחי' מ"ה וב"ן יש בהם אורות וכלים^ט, והיינו שבשם מ"ה יש אותיות הם הנק' כלים דמ"ה, ויש אור המאיר בהאותיות, וכן בשם ב"ן יש ג"כ אורות וכלים שהאותיות הם כלים והאור הוא המלובש בהאותיות.

וביאור הענין נבין תחלה ענין האותיות דשם מ"ה, הנה ידוע שבחי' שם מ"ה הוא בחכ', שע"ש זה נק' חכמה מלשון כח מ"ה, וענין בחי' מ"ה הוא בחי' הביטול לאלקות שזה בא מצד החכמה שהוא בחי' מהות הביטול שלכן השראת אוא"ס הוא בחכ' להיותה בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, וזהו כענין שאמר משה ונחנו מ"ה, אמר להם להיותן בבחי' ביטול עד שלא הי' מורגשי' בנפשם לאיזהו מציאות דבר כ"א בתכלית הביטול לכן לא עלינו תלונותיכם כי מה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org