רפ

בוראו כנודע ממעשה דטיטוס, אלא שבאמת שרשו נעלה יותר הרבה שהרי שרשו הוא מבחי' התהו שקדם לתיקון. וענין קדימת התהו אין פירושו שקדם בזמן אלא שקדם במעלה ומדריגה, והיינו כנודע שבתהו הי' ריבוי האור^ז ומיעוט הכלי, ובתיקון הוא מיעוט האור וריבוי הכלים. והנה פי' ריבוי האור ומיעוט האור אין פירושו שאור זה עצמו שהי' בבחי' התהו בריבוי נתמעט בבחי' התיקון, אלא שענין ריבוי האור ומיעוט האור הוא שמיעוט האור דתיקון אינו בערך כלל לבחי' ריבוי האור דתהו. ויובן דבר זה ממה שמצינו בדרז"ל אור שנברא ביום ראשון^ח הי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו, ודקדק הלשון מסוף העולם ועד סופו ולא אמרו מתחלת העולם ועד סופו, והיינו שהכוונה היא מתחילת עלמא דאתכסי' מלמטלמ"ע עד סוף עלמא דאתגליא מלמעלמ"ט, ע' בד"ה אם בחוקותי תלכו (למ"ד^ט), ונמצא כי ע"י האור שנברא ביום ראשון הי' אדם יכול להביט בשני עולמות עלמא דאתכסי' ועדאת"ג, ואח"כ כשנתמעט האור הרי ע"י אור היום או השמש יכולים להביט רק כמו פרסא או חצי פרסא^י שאינו בערך כלל לקרותו בשם ריבוי ומיעוט, שנאמר שהאור שנתמעט הוא מאור זה עצמו שהי' בריבוי, שהרי אינו בערך כלל וכלל, והרי שניהם הם מבחי' התיקון, כ"ש מיעוט האור דתיקון לגבי ריבוי האור דתהו אינו בערך כלל וכלל. ונמצא כי מעלת הנבראי' גדלה מאד על אדם החוטא, שלבד מה שקדמו בזמן ההתהוות ולבד מה שמקיימים רצון בוראן הנה שרשן נעלה הרבה יותר כו'. ומ"מ אם האדם מקיים תומ"צ ושומר פקודתו אשר פוקד ע"פ משה בכל פרטיהן ודקדוקיהן הרי עם כי גם אז התהו קדמה, מ"מ הרי באמת בנין התהו ושבה"כ דתהו ה"ז בונה וסותר ע"מ לבנות^יא הוא, דהנה באדם יתכן בעת שעושה איזהו דבר מדמה בנפשו שיתקיים, אבל לא כן הוא למעלה שהי' בונה בתחלה ע"מ לסתור, שהיתכן שיפלא מה' דבר אלא שבנה ע"מ לסתור, וכן בענין השבירה ג"כ כן הוא שבאדם יתכן בעת שהוא בונה ה"ה מדמה שיתקיים הגם שאח"כ אינו מתקיים, ולא כן הוא למעלה שלא יתכן לומר כן והיפלא מה' דבר, אלא שהי' סותר בכוונה ע"מ לבנות בחי' עולם התיקון. ונמצא הגם כי כל הנבראי' שקדמו קודם בריאת האדם הם מבחי' התהו שקדם באמת לתיקון, אבל מאחר שהאדם מתקן חלקו שניתן לו לתקן בבחי' התיקון הרי כל קדימת התהו הי' בשביל זה, ונמצא כי לבסוף העיקר הוא בחי' התיקון. ונמצא כי כל קדימת התהו הוא בשביל התיקון, והאדם המתקן ה"ה משלים

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org