סא

חכ' שהוא מקור בחי' עלמא דאתכסי' כו'. וזהו שחכמים תיקנו הברכות והיינו לפי שחכמים הם עיני העדה בבחי' ראי'^יח וע"כ הם תיקנו הברכות שהוא המשכה בבחי' גילוי וראי' כו'. ובנפש ענין הברכה הוא ג"כ להמשיך בחי' ראי', כי יש אמונה וברכה^יט, אמונה היא רק בבחי' מקיף וע"כ יכול לעשות ג"כ ההיפוך וכמשארז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי', וע' מזה בד"ה ואהבת את (למ"ד) בסופו^כ. וענין הברכה הוא להמשיך כח וחיות באמונה וכמ"ש וצדיק באמונתו יחי', דהיינו שע"י צדיק שהוא בחי' ק' ברכות וצ' אמנים ויו"ד קדישים וד' קדושות עי"ז ממשיכים חיות באמונה, וענין החיות באמונה הוא שיהי' בחי' ראי' ודעת וכמ"ש וידעת היום שהוא בחי' הכרה והרגשה באלקות ויהי' נתאמת בעיניו כאלו הוא רואה ממש. והנה כ"ז שייך בבחי' שמך דהיינו בבחי' שם הוי' שהוא בחי' חכ' לפי שהוא ראשית ההשתל' ויכולים להמשיך בבחי' גילוי, משא"כ מבחי' עצמות אא"ס א"א להמשיך בבחי' ברכה וגילוי לפי שלית מחשבה תפיסא בי' כלל שאפי' בחי' ח"ע ג"כ אינו משיג מהות של אא"ס, וע"כ אינו שייך שם רק בחי' הודאה, כי הודאה אינה בבחי' השגה כלל רק שאע"פ שאינו משיג בשכלו מודה שכן הוא האמת. וזהו מודים אנחנו לך, שלעצמותו ומהותו אנו מודים לבד בבחי' הודאה לפי שא"א להמשיך מבחי' אא"ס בבחי' ברכה וגילוי, ויברכו שם כבודך שבבחי' שמך^כא שייך לומר גם בחי' ברכה.

ועתה י"ל מ"ש בכל יום אברכך^כב, שמשמע ששייך ברכה גם למהותו ועצמותו. ובכדי להבין זה י"ל קצת הענין מהו שבריאת העולמות מתחיל בבי"ת בראשית ברא כו', וך"ו דורות הי' האל"ף קורא תגר עד מ"ת שפתח הקב"ה באל"ף אנכי כו', ופי' בזהר פ' ויגש דף ר"ה ע"ב הטעם למה לא פתח בריאת העולמות באל"ף לפי שאל"ף הוא ר"ת ארור ובי"ת הוא ברכה, ולכאורה אינו מובן שהרי

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org